פגוניה ערבית

 פגוניה ערבית היא בן-שיח קוצני דליל, ענפיו זקופים. שכיח למדי בבתי-גידול מדבריים שונים. העלים תלתניים, מכוסים לרוב בשערות בלוטיות יושבות, ובבסיסיהן עלי-לואי קוצניים ארוכים. העלעלים סרגליים, שפתם מופשלת לאחור.
פגוניה ערבית פורחת מאוחר באביב, מאפריל עד יוני. הכותרת קטנה (1 ס"מ), צבעה ורוד חיוור. בפרח 5 עלי-גביע הנושרים בתום הפריחה; 5 עלי כותרת; 10 אבקנים ; שחלה מחומשת, ההופכת לפרי גדול (6 מ"מ ויותר), עם 5 שקעים לאורכו. הצוף גלוי, והפרח מואבק על-ידי מגוון רחב של חרקים שוחרי-צוף.
פגוניה ערבית גדלה במדבר בקרקעות חוליות, קירטוניות וכן בערוצים. נפוצה ברוב חלקי דרום הארץ. תפוצתה העולמית משרעת במדבריות צפון-אפריקה ומערב אסיה.
הסוג פגוניה כולל בני-שיח קטנים או צמחים נמוכים, עשבוניים, רב-שנתיים, שרועים. ענֵפיהם ודוקרניים. לעליהם טעם חריף. שימושם הרפואי הוא בעיקר לריפוי פצעים פתוחים, על ידי זריית אפרם על הפצע.
בסוג 40 מינים, בארץ 9, כולם מדבריים.

כתב מייק לבנה