משפחת הפרגיים, בסדרת הנוריתאים (Ranunculales, שבה גם ערטניתיים, נוריתיים, סהרוניים ועוד 3 משפחות שאינן מיוצגות בישראל), כוללת כ-40 סוגים ו-920 מינים. בעקבות מחקרים מולקולאריים אוחדה משפחת העשנניים, שנחשבה עד לאחרונה משפחה נפרדת, עם משפחת הפרגיים. התיאור שלהלן מתייחס למשפחה המורחבת (sensu lato).
המשפחה קרויה על שם הסוג פרג, הנזכר במשנה כצמח מאכל, שהפרישו מפריו מעשרות (מסכת שביעית, פרק ב', משנה ז'). שמו המדעי, Papaver (ומכאן שם המשפחה, Papaveraceae), הינו שם לטיני קדום, שמקורו אינו ברור.
הפרגיים התפתחו לפני כ-115 מיליון שנה ותפוצתם קוסמופוליטית, אם כי הם נפוצים אך מעט באזורים הטרופיים. לחלק ממיני המשפחה נודעת חשיבות כלכלית רבה.
הפרגיים הם עשבים חד-שנתיים, דו-שנתיים, או רב-שנתיים, לעתים מטפסים, שיחים, בני-שיח, או עצים קטנים דמויי-דקל, איבריהם מכילים לרוב נוזל דביק חלבי, או צהוב-כתום, או מוהל חסר צבע. השורש לרוב שיפודי, למספר מינים יש קנה שורש. הגבעולים עלוותיים או ערומים, זקופים או שרועים, מסועפים או בלתי-מסועפים. העלים בדרך-כלל מסורגים, לעתים נגדיים, או ערוכים בדורים (בעיקר בעשנניים), יושבים או בעלי-פטוטרות, פשוטים-תמימים, או מחולקים-גזורים לאונות. לעתים קיימים עלי-בסיס, הערוכים בשושנת. עלי-לוואי חסרים. התפרחת אשכול, או מכבד, או פרחים בודדים בקצות הגבעולים, או בחיקי עלים. הפרחים נישאים על עוקצים, לעתים כמעט יושבים. הפרחים לרוב ניכרים ומרהיבים, או קטנים יותר - בעלי-דורבן ומציעי צוף (עשנניים), נכונים, או בעלי-סימטריה דו-צדדית (עשנניים), דו-מיניים, לעתים קרובות הניצנים נוטים מטה. המצעית לעתים מורחבת ויוצרת כוסית מתחת לגביע. העטיף עשוי 3-2 עלי-גביע נשירים, לעתים עשויים ממרקם וצבע זהים לאלה של עלי-הכותרת (עשנניים), עלי-הכותרת 6-4, צבעוניים. האבקנים בדרך-כלל מרובים, נפרדים, עולים כסליל במרכז הפרח, או מועטים ומסודרים מעגלית, או שקיימים 2 אבקנים (עשנניים), המאבקים בני 2 לשכות. השחלה עילית, עשויה 2 עד הרבה עלי-שחלה מאוחים, היוצרים מגורה אחת או שתיים, הביציות מתפתחות על דופן השחלה, לעתים נוצרות מחיצות בחלל המגורה. עמוד-העלי יחיד, או חסר, נושא צלקת של 2 עד הרבה אונות, כמספר עלי השחלה. הפרי אגוזית (עשנניים), מפרקת, או הלקט, נפתח בקשוות, או בנקבים, או על-ידי היפרדות פרקי הפרי, מכיל לרוב זרעים קטנטנים רבים, בעלי-אנדוספרם ניכר, שמנוני. העובר זעיר.
מן השרף של אחד ממיני המשפחה, הפרג התרבותי (Papaver somniferum), מפיקים את הסם אופיום. זרעי הפרג משמשים כתבלין באפיה ולהפקת שמן. הפרג בויית ותורבת כבר בתקופה הפרה-היסטורית והוא מוזכר בספרות הקדומה כצמח משכר ובעל תכונות רפואיות וכן כתבלין לאפיית לחם. מיני פרגיים שונים משמשים כצמחי נוי.
בישראל מיוצגת משפחת הפרגיים על-ידי 8 סוגים ו-37 מינים, חלקם (עשנן יהודה, פרג אגסני) נפוצים ואחרים נדירים.
כתב: דרור מלמד
מקורות:
