מגלית היא צמח מיוחד במינו, שפרחיו היפים שונים מאלה של כל צמח אחר בארץ: נהוג לחלק את הצמחים לפי הסימטריה של הפרח – פרח שאפשר לחצותו במישורי-סימטריה רבים נקרא "פרח נכון", ואילו פרח שאפשר לחצותו במישור סימטריה אחד בלבד נקרא "פרח בלתי-נכון" או "פרח זיגומורפי". והנה נדחקת המגלית אל בין שתי הגדָרות אלה: המבנה של הפרח מלבני, אפשר לחצותו בשני מישורי סימטריה, לא יותר. מגלית גדולת-פרחים היא צמח חד-שנתי קירח ומכחיל. ענפיו שרועים או אלכסוניים, גובהו עד 20 ס"מ. בגבעוליו זורם מיץ המכיל אלקלואידים, ששימש להרגעה בימי קדם. העלה גזור–מנוצה פעמיים.
מגלית גדולת-פרחים פורחת באביב, במרס–אפריל. צבע הפרח צהוב-חלמון עז, אורכו 13 מ"מ. שני עלי הגביע נושרים במהרה. שני עלי הכותרת החיצוניים גדולים, ראשם משולש. כל אחד מארבעת עלי הכותרת מחולק ל-3 אונות. האונות האמצעיות של עלי הכותרת הפנימיים כפופות פנימה ויוצרות מיכל לאבקה, שפתן מצוייצת או מרוייסת. 4 אבקנים, זיריהם מכונפים, בבסיסיהם מופרש צוף. הצלקת מבשילה וגדלה אחרי הבשלת האבקנים. הפרי כפוף כקשת או כמגל, מכאן שם הסוג.
מגלית גדולת-פרחים גדלה בשדות ובשוליהם, בבתה עשבונית, במעזבות ובצידי-שבילים. היא נפוצה במרכז הארץ, נדירה באזור הימתיכוני ושכיחה יותר בשוליו, בחבל הספר. לא נמצאה בגליל, אך נרשמה בחרמון ובכל שאר חלקי עבר הירדן המזרחי. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות הים התיכון והמזרח התיכון. בזכות פרחיה היפים והמיוחדים נחשבת המגלית גם לצמח-גינה. אצל הבדוים היא משמשת להפקת חומר הדומה בהשפעתו לאופיום.
בסוג 12 מינים, שתפוצתם משתרעת לכל אורכה של אסיה מהים התיכון ועד סין. הסוג מתנדנד לפי דעותיהם של חוקרים שונים בין משפחת הפרגיים לעשנניים ולבין משפחה נפרדת לעצמה. בארץ 6 מינים.
כתב מייק לבנה