מה עושים פרחים בגשם?

כל חובב טבע יודע שרוב צמחי הארץ פורחים באביב שזו תקופה נוחה לפריחה ולא בעונת החורף. בעונת החורף רבים הסיכויים שהפרחים יהיו חשופים לגשמים, ברד, טמפרטורות נמוכות ורוחות חזקות. גורמים אלה עשויים לפגוע באברי הפרח העדינים. בנוסף לכך, תנאי מזג האוויר החורפי אינם נוחים לפעילות חרקים המעדיפים טמפרטורות נוחות יותר ולכן הם פחות נפוצים ופעילותם מוגבלת לעומת האביב ולקראת תחילת הקיץ.

הנזק העיקרי לפרח לאבריו העדינים עשוי להיגרם על ידי טיפות הגשם. מי הגשם עשויים לפגוע בחיוניות גרגרי האבקה וגם לשטוף אותם הן מהאבקנים והן מהצלקות, אפילו אם כבר הגיעו לצלקות הפרח המתאים. בנוסף לכך, מי הגשם עלולים למהול את הצוף ולהוריד את איכותו וגשם זלעפות, ברד ורוחות חזקות עלולים לפגוע באברי הפרח העדינים.

בכל זאת ישנם פרחים "אמיצים" הפורחים בעיבורו של החורף ומתגברים על התנאים הקשים שמציבים בפניהם פגעי מזג האוויר. אם התנאים בחורף כל כך לא נוחים אז מדוע בכל-זאת יש צמחים הפורחים בחורף?

קיימת השערה שבעונה זו, בה מועטים המאביקים, קיימת פחות תחרות בין הפרחים על שירותי ההאבקה. מניחים, לכן, שפריחה בעונה זו עשויה להעלות את סיכויי הביקורים בפרח. טיעון נוסף הוא שמאחר ובעונה זו פורחים מעט צמחים, קיים סיכוי טוב יותר שחרק מסוים יבקר שוב ושוב באותו מין של צמח ופחות אבקה תתבזבז כתוצאה מהגעה לפרח ה"לא נכון". למרות הנימוקים שבבסיס שתי השערות אלו, הן מעולם לא הוכחו במציאות.

בפרחים הפורחים בחורף נמצאו מנגנונים שונים המסייעים לפרחים להתגבר על נזקי הגשם והפגיעה בפרחים. לעתים ההתאמות הן של מבנה הפרח או התפרחת ולעתים במנגנונים של נביטת גרגרי האבקה או עמדת הפרח. לכל מין של פרח צירוף תכונות ייחודיות משלו המבטיח לעבור את החורף בשלום - כלומר ליצור זרעים להמשך הדור הבא.

רוב הפרחים ניצבים בעמדה זקופה או נטויה מעט כך שפתח הכותרת פונה כלפי מעלה ואברי הפרח גלויים ונחשפים לעיני החרקים המבקרים, אבל בכך הם חשופים גם לגשם ולרוח. לעומתם, כמה מפרחי החורף הבולטים הפוכים ואצלם פתח הכותרת פונה כלפי מטה והכותרת מגינה על גרגרי האבקה ואברי הפרח, כמו אצל: בן חצב החורש, גביעונית הלבנון ורקפת מצויה (תמונה 1). אמנם לפי אגדה עממית הרקפת הרכינה את ראשה לאות אבל על חורבן הבית – אבל ההסבר האקולוגי הוא שכך האבקנים הבשלים מוגנים בתוך צינור הפרח הפונה כלפי מטה ואילו שולי העטיף ומופשלים כלפי מעלה משמשים בתפקיד הפרסומת ומשיכת החרקים מרחוק. גם פרחי זלזלת הקנוקנות (תמונה 2) משמשים מעין מטריה הפוכה המגינה על גרגרי האבקה הן מפני פגיעה בחיוניותם והן מפני שטיפה אל מחוץ לפרח.

פרחים אחרים עמדתם מאוזנת או נוטה כלפי מטה כמו מיני זמזומית ומצילות מונעים אף הם חדירה אפשרית של מי גשם לחלל הפרח. גם פרחי הנרקיס המצוי (תמונה 3) מאוזנים או נוטים כלפי מטה והעטרה הצהובה שבמרכז הפרחים האלה מגינה על אברי הרבייה. עטרה זו וכן עלי העטיף של הנרקיס מצופים בחומר שומני דוחה מים. טיפות הגשם הנופלות על הפרח מתכדררות כתוצאה ממגע עם פני השטח השומניים ונופלות כלפי מטה וכך קטנים הסיכויים להרטבת אברי הרבייה.

תפרחת הלופית חבויה בתוך מתחל היוצר מעין צינור המכוסה בגגון המונע את כניסת מי הגשם פנימה שם מצויים הפרחים. לדודא רפואי (תמונה 4) פרחים פתוחים החשופים להרטבה ולמהילת הצוף המצוי בקרקעית הפרח. אך צוף דליל מדי לא מתאים לאיסוף של דבורים, המעדיפות צוף עשיר בסוכר. הצופנים (בלוטות הפרשת הצוף) מצויים בבסיס הפרח ומעליהם (על זירי האבקנים) זר צפוף של שערות דוחות מים. גם אם הפרח נרטב והתמלא במי גשם, הם לא מגיעים אל הצוף ולא מוהלים אותו. הדבורים מחדירות את לשונן פנימה מבעד לשערות אלו ונהנות מהצוף המרוכז שבקרקעית.

יש פרחים המראים צורת התאמה אחרת לפריחה בתנאי החורף. למשל, כרכום החורפי, כלנית מצויה וסתוונית היורה נסגרים בימי סגריר ונפתחים כאשר השמש מגיחה מחדש. בכרכום ובכלנית הוכח שזו תגובה להבדלי הטמפרטורה. מיני פרחים אחרים פשוט לא נפתחים בימי סגריר.

פרחי חורף רבים מצטיינים באורך חיים ממושך של הפרח הבודד. משך הפריחה של הפרח הבודד ועונת פריחה ארוכה עשויים לפצות הן על הפעילות המועטה של החרקים בעונה זו והן על פרחים (או אבריהם) שניזוקו. פרח כלנית עשוי להתקיים אפילו במשך שבועיים וזה של סתוונית היורה מעל שבוע, לעומת המשך הממוצע של יום עד שלושה של רוב הפרחים המופיעים בעונות אחרות של השנה. כמו כן, לעתים, מופיעים בכל עת רק מספר קטן של פרחים על הצמח הבודד והפריחה מתפזרת על פני זמן ממושך. בפרחים בעלי משך פריחה ארוך ואבקנים מרובים (כמו כלנית מצויה ושקד מצוי) הבשלת האבקנים והצלקות היא הדרגתית וכך גם אם חלקם נפגע עדיין יש סיכויים להבטחת סיכויי הרבייה של הפרח הבודד.

גרגרי האבקה של רוב מיני הצמחים מתפוצצים במגע עם מי גשם ובכך אינם ראויים עוד להאבקה ולהפריה. בניסויים נמצא שגרגרי אבקה של מינים הפורחים בימות הגשם אינם מתפוצצים במי גשם והם כשירים להאבקה אחר התייבשותם. בכמה מינים גרגרי האבקה דווקא נובטים במי גשם בשיעור לא מועט, כאשר בנרקיס אפיל ובסתוונית נביטתם אפילו מעודדת במצב זה.

טמפרטורות נמוכות עשויות להשפיע הן על פעילות החרקים והן על נביטת גרגרי אבקה שהגיעו אל הצלקת. בכלנית מצויה (תמונה 5) מצא שהפרחים עוקבים אחר השמש ופני השטח הקטיפתיים של הכותרת פועלים כמראה קעורה המרכזת את הקרינה אל מרכז הפרח. בימי חורף בהירים נמדדו במרכז הפרח (בו מצויות הצלקות שצבען השחור- סגול כהה סופג קרינה) טמפרטורות הגבוהות עד כדי 10 מעלות לעומת זו השוררת בסביבה. תחילה סברנו שהחימום במרכז הפרח מעניק תנאים נוחים יותר לפעילות החרקים (התלויים בחום לפעילותם, רובם אינם פעילים מתחת ל-20 מעלות). אך עד מהרה נוכחנו שהם נדירים בעונה זו ואינם נהנים מ"ההסקה הביתית" השוררת בפרחי הכלנית בימים בהירים וקרים. כאשר נבדקו התנאים לנביטת של גרגרי האבקה של הכלנית נמצא שהטמפרטורה המיטבית היא של 25 מעלות, שזו טמפרטורה נדירה ביותר בעונה קרה זו של השנה. לפיכך סביר להניח שחימום הפרח מאיץ את נביטת גרגרי האבקה שהגיעו אל הצלקת ובכך מקטין את סיכויי שטיפתם. כתוצאה מחימום הצלקות יוכלו גרגרי אבקה שהגיעו אל הצלקת (במיוחד שרובם נפוצים ברוח ולא דווקא על ידי החרקים). לנבוט במהירות רבה יותר בין גשם לגשם ולא להישטף במטר הבא.

סקרנו, מספר דרכי התאמה של הפורחים בחורף לתנאים השוררים בעונה זאת: פרחים הפוכים או מאוזנים, הגנה בפני חדירת מי הגשם, סגירת הפרחים בימי סגריר, עמידות גרגרי האבקה בפני הרטבה במי הגשם, משך פריחה ארוך ומבנה שגורם לחימום אברי הרבייה בקרינת השמש.