מרמר מצוי

הדפסה
  Marrubium vulgare שם מדעי
  White Horehouns Common name
כּרֵייהַא שם ערבי
  سموه, فراسيون أللّغة آلعربيّة
שפתניים
Lamiaceae
משפחה
מאוחה מס' עלי כותרת
פשוט צורת העלה
משונן שפת העלה
קרקעות כבדות בית גידול
מרובע צורת הגבעול
שיח ובן-שיח צורת חיים
גולן, חרמון, גליל, עמק ירדן עליון, עמקים, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, עין גדי, שרון, שפלה, נגב צפוני, נגב והרי אילת, בקעת הירדן, תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
משמש לרפואה

דווח לנו

מרמר מצוי
צילום: © שרה גולד   נחל שורק, אפריל
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

עשב רב-שנתי רב-גבעולים, גובהו 50 ס"מ. ענפיו זקופים, מכוסים שיער לביד, לבן, ארוך וצפוף. העלים מקומטים מאוד, שקועים לאורך העורקים. העלה ביצי, שעיר, משונן. הגביע לביד ונושא גם שערות כוכביות. 10 שיני הגביע שוות, חודיהן מאונקלים וקוצניים לרוב. פורח בראשית הקיץ, מאפריל עד יולי. הפרחים יושבים בתפרחות צפופות בנות 6–10 פרחים בחיקי עלים, צבעם לבן עד ורדרד. ריחם חזק. ההאבקה נעשית על-ידי דבורים, אך נצפתה גם האבקה עצמית.
השם המדעי התגלגל אולי במקורו מעברית ומבטא את מרירותו של הצמח, ולכן נקבע לו שם עברי שקוף. אצל חז"ל הוא נחשב לאחד מ-5 מיני המרור. הוא נחשב גם כתרופה להצטננות, לשיגרון ולהפרעות עיכול, וכאמצעי יעיל נגד פצעים פתוחים ומזוהמים, דלקת עיניים, בעיות בדרכי הנשימה, תולעים בבטן, אנמיה ומחלות לב. מכינים ממנו סוכריות נגד שיעול. כוהני הדת במצרים העתיקה קראו לצמח "דם השור" ו"זרע הורוס", וראו בו תרופה להרעלות.
נפוץ בצדי-דרכים, במעזבות, באשפתות, בעיקר בבתות-סְפָר ברוב אזורי הארץ.
תפוצתו העולמית משתרעת בעיקר בארצות הים התיכון והמזרח התיכון, גם בחלקים נוספים של אירופה.
בסוג 40 מינים, בארץ 3.  השם המדעי מרוביום התגלגל אולי במקורו מעברית ומבטא את מרירותו של הצמח, ולכן נקבע לו שם עברי שמבטא את התכונה הזאת.

כתב מייק לבנה

מקורות מידע


 
צימרים בצפון   גינון חסכוני בצמחי בר  

israelbiz- בניית אתרים