תורמוס צהוב

הדפסה
  Lupinus luteus שם מדעי
  Yellow Lupin Common name
קטניות
Fabaceae
משפחה
5 מס' עלי כותרת
מחולק לאונות צורת העלה
מפורץ שפת העלה
קרקעות קלות בית גידול
עגול צורת הגבעול
חד-שנתי צורת חיים
שרון, שפלה, ערבה, תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
בסכנת הכחדה רעיל

דווח לנו

תורמוס  צהוב
צילום: © יהודה כץ   הרצליה, 3-2011
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

אין קל מלזהות את התורמוס: עליו ופרחיו מסגירים אותו מיד. מתוך זרע גדול נובט בחורף צמח עם עלים מאוצבעים גדולים. אונות העלה מכוסות בצפיפות בשערות לבנות קצרות, המתבלטות כשהן כולאות את טיפות הגשם בצורה מיוחדת, תאוותו של כל צלם.
העלים של מין זה, כשל מיני התורמוס האחרים, מבצעים תנועות מעקב אחר השמש. בבוקר פונים העלים לשמש העולה במזרח ובמשך היום משנים העלעלים את עמדתם בהתאם לתנועת השמש בשמיים, עד שלעת השקיעה הם פונים למערב. במשך הלילה חוזרים העלים לפנות אל המזרח ומוכנים לקבל את פני השמש הזורחת. כשהשמיים מכוסים עננים וקרני השמש אינן מגיעות אל הצמחים, ניצבים העלעלים בעמדה מאוזנת. תנועת העלעלים מתאפשרת ע"י שינויי נפח בצידי "כרית תנועה" הנמצאת בבסיסו של כל עלעל. במצב של חוסר במים נפסקת תנועת העלעלים, ובמקרים של מחסור חמור מתקפלים העלעלים לאורך צירם. תופעה זאת של מעקב אחר השמש (Heliotropism) קיימת גם במיני חלמית ומעוג, בהם נע כל טרף העלה כמשטח אחד. היא נחקרה רבות עך-ידי פרופ' דב קולר ותלמידיו באוניברסיטה העברית בירושלים. ההנחה היא שמנגנון זה מגביר את קליטת אור השמש על-ידי חד-שנתיים אלה, הגדלים בעונת החורף הקצרה בבתי גידול יובשניים וצריכים לנצל את תקופת הגשמים לצמיחה מהירה, פריחה ועשיית זרעים.
המין תורמוס צהוב ניכר בכותרתו הצהובה. פורח מפברואר עד מאי. הפרחים ערוכים בראש הגבעול בתפרחת רבת-פרחים (10–20), הנפתחים בזה אחר זה, התחתונים תחילה. הפרח גדול, מתאים להדגמת מבנה ותיפקוד של פרח פרפרני. הוא מואבק בשיטת "משחת השיניים", אחת מ-4 צורות שונות הנפוצות במשפחתו: עם כל ביקור של חרק בפרח נלחץ החוצה גושיש קטן של אבקה מתוך סדק בראש הסירה. בביקור הבא יצא שוב גושיש נוסף, לאבק את החרק הנוסף. קל לחקות את ביקור החרק על-ידי לחיצה באצבע על משוטי הכותרת. אין לפרח צוף, והחרקים (בעיקר דבורים) באים אליו למען האבקה שבו. נמצאה בתורמוס גם האבקה עצמית.
הצמח גדל בכתמים צפופים בנוף. בין היתר נובע הדבר מן האסטרטגיה שלו בהפצת הזרעים: הזרע גדול, מכיל רקמת מזון נדיבה, כך שסיכוייו של הנבט להצליח הם טובים. מצד שני אין לזרע אמצעים יעילים להפצה למרחוק, וכל הנבטים עולים בסביבת צמח האם. כמו כן תורמת לצפיפות עמידותו של הצמח בפני היאכלות.
התרמיל מזכיר פרי של פול. הוא עבה, מגושם, שעיר ודביק, מכיל 2–5 זרעים, משונץ מעט בין הזרעים. בהתיבש התרמיל משתזרות קשוותיו בכוח כקפיץ, והוא נפתח בפיצוץ וזורה את הזרע למרחק כלשהו. הזרע אכיל בהיותו ירוק, טעמו מזכיר אפונה עם קצת טעם-לואי מריר, מכיל מעט רעל (לופינין), אך כמות קטנה של רעל זה כנראה אינה גורמת נזק חמור לבהמה, אף לא לאדם הטועם זרע או שניים. אולם יש ברעילותו של התורמוס, בהיאכלו בכמות גדולה, כדי להסביר את יכולתו לצמוח באוכלוסיות צפופות. יתכן כי לגבי חרקים רעילותו יעילה יותר.
המין תורמוס צהוב הוא נדיר, גדל בקרקעות חוליות באיזור החוף ובערבה.  על שורשיו מתפתחות פקעיות גדולות של בקטריות קושרות חנקן, ואכן שימש כבר בתקופה הרומית כדשן ירוק.
מינים אחדים של תורמוס תורבתו למאכל. אוכלים את הזרעים, אחרי שנשלקו היטב פעם ופעמיים לניטרול הרעל שבהם, ובכל זאת עדיין נותרת בהם מרירות כלשהי. הזרע גדול, מהגדולים במשפחתו, והוא מכיל שפע של חומרי מזון, במיוחד חלבון.
200–300 מיני תורמוס גדלים בעולם, רובם באמריקה הצפונית והדרומית, אך גם כמעט בכל היבשות האחרות. רבים מהם נוהגים כשלנו: מופיעים בריכוזים צפופים ונרחבים בנוף, פורחים בצבעים עזים וזועקים, ומתרחקים מקרקעות גירניות. בארץ 5 מינים.
כתב מייק לבנה

תורמוס צהוב פורח בגבעת הצבעונים ליד חדרה, בשלולית החורף נתניה (דורה?)  ובהרצליה


מקורות מידע

הצמח במקורות

אבותינו נהגול לאכול זרעי תורמוס תרבותי כחטיף, אחרי שבישלו והשרו אותם מספר פעמים על מנת לסלק את הרעלים.
בתלמוד מופיע "המתכון":
"תורמסא שולקין אותו שבע פעמים ואוכלין אותו בקנוח סעודה" (ביצה כ"ה)
התורמוס המתורבת שימש בעבר מאכל עניים. במסכת שבת, במשניות העוסקות בעניין פינוי דברים שהם בגדר מוקצה, נאמר: "והתורמוס מותר לפנותו מפני שהוא מאכל לעניים". (שבת י"ח, א')
הצמח מוזכר גם בעניין כלאיים:
"והתורמוס והפלסלוס אינם כלאים זה בזה" (כלאים א', ג').

עד היום ניתן לראות בצדי כביש הבקעה ובשווקים בערים הערביות רוכלים המציעים למכירה את גרעיני התורמוס.
בספרו של ניסים קריספיל "ילקוט הצמחים" מובא שבזמן מלחמת העולם הראשונה התורמוס נעשה מאכל פופולרי, בשל המחסור הכללי ששרר אז בארץ, בעקבות ריכוזי הצבא התורכי שחמסו מכל הבא ליד וכן בשל פשיטת להקות ארבה על שדות הארץ.
זרעיו של הצמח עגולים וגדולים, ולכן שימשו בעבר מאכלי אבלים, על פי המנהג לאכול מאכלים עגולים, כטבע העולם.
התורמוס גם מוכר כצמח מרפא, וסגולותיו הרפואיות מתוארות על ידי הרמב"ם ובכתבי אסף הרופא.

הסיפור המעניין ביותר על סגולות התורמוס מובא בבראשית רבה: מעשה ברבי שמעון בר יוחאי שטבל בכנרת לאחר יציאתו מהמערה, וכדי להכיר טובה על כך פנה לאנשי טבריה ושאל האם יוכל לעשות דבר מה לרווחתם. תושבי טבריה סיפרו לו שישנם אזורים בעיר החשודים בטומאת מת וצריך לטהרם. ר' שמעון זרע בשטחים החשודים זרעי תורמוס, ובמקומות שבהם נקברו מתים צמחו התורמוסים בגלל הריקבון שבקרקע, וכך טיהר את טבריה לשמחת תושביה.

על מקור השם תורמוס והופעתו בספרות חז"ל ר' מאמרו של גדעון סטטמן, "חלמיש" 6, 1988.

מידע גנני
צריכת מים לאחר התבססותו נדרשת לו תוספת השקיה של 200 ליטר למ"ר או 200 קוב לדונם בשנה באזורים שבהם יש לפחות 250 מ"מ גשם בשנה.
אזורים                          שפלה, חוף, הר, בקעה,
צורת חיים                     חד-שנתי
קצב צמיחה                   מהיר
גובה (מ')                      0.70
קוטר (מ')                     0.30           
איברים דקורטיביים      פרחים, עלים
שימוש מומלץ              ערוגות פורחות, מסלעות
עמידות לתנאי קרקע קשים גבוהה. רגיש לחוסר ניקוז
תנאי הארה
                 שמש
מידע גנני נוסף      מופע עונתי. מטייב את הקרקע שבה הוא נשתל (קשירת חנקן)
כתבו יואב גרטמן ואביגיל הלר, מתוך חוברת בהוצאת שה"מ, משרד החקלאות

קישורים


 
צימרים בצפון   גינון חסכוני בצמחי בר  

israelbiz- בניית אתרים