חומעת האווירון

הדפסה
  Rumex rothschildianus שם מדעי
  Dock Common name
ארכוביתיים
Polygonaceae
משפחה
6 מס' עלי כותרת
פשוט צורת העלה
תמים שפת העלה
קרקעות קלות בית גידול
עגול צורת הגבעול
חד-שנתי צורת חיים
שרון, שפלה, תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
בסכנת הכחדה

דווח לנו

חומעת האווירון
צילום: © עמרם אשל  
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

חומעת האוירון היא צמח חד-שנתי נדיר מאוד בארץ ובעולם, שהתגלה ותואר למדע לראשונה על ידי החוקר הישראלי אהרון אהרונסון בשנת 1906, ושמה המדעי ניתן לה לכבודו של הברון רוטשילד. הצמח מסתעף לפעמים מבסיסו. הגבעולים זקופים, גובהם 15–30 ס"מ. הצמח נובט לאחר רדת גשמי החורף הראשונים. העלים פשוטים, בשרניים מעט, שפתם תמימה. בתחתיתו ערוכים בשושנת עלים גדולים, מפורצים בבסיסם, דמויי חץ או לב. עלי הגבעול שונים מעלי השושנת, הם חסרי פטוטרת, בסיסם חובק את הגבעול. בתנאי עקה מאדימים העלים והגבעולים. הצמח דו-ביתי, היינו כל פרט הוא חד מיני, האחד נושא פרחים נקביים בלבד ואחר פרחים זכריים בלבד. תכונת הדו-ביתיות נדירה מאוד בקרב צמחים חד-שנתיים, והיא מופיעה עוד בארץ רק במרקולית מצויה, אשר גם היא מואבקת ברוח.
מיני החומעה ידועים בטעמם החמצמץ–מרענן, אך מסוכן להרבות באכילתם. הטעם מקורו בחומר ששמו חומצה חומעתית, ומכאן שם הצמח בעברית. טעם דומה יש גם בצמחים אחרים, כמו חמציץ. החומצה החומעתית התפתחה בצמח כנראה כהגנה בפני אכילה בפי יונקים, ויש לה השפעה מזיקה על גוף היונק. המרבה לאכול מעלי החומעה מסתכן בנזק לכליות ולכלי הדם, דבר המוצא ביטוי בהופעת דם בשתן, אך הנזק לכליות אינו ניכר מיד והוא חמור יותר.
חומעת האוירון פורחת במרס–אפריל. הפרחים ערוכים בתפרחות צפופות כשיבולים. הן פרחי הזכר והן פרחי הנקבה הם קטנים וירקרקים. בפרחי הזכר 6 עלי עטיף בצבע חום, מוטים כלפי מטה. פרחי הנקבה ערוכים בתפרחת צפופה מאוד, המתחילה להתפתח מהבסיס ונראית כפירמידה. הצלקות מסועפות, והן בולטות מבין עלי העטיף הירוקים. ההאבקה נעשית באמצעות רוח. עמוד התפרחת הנושא את הפירות מתארך מאוד עם ההבשלה. הפירות יושבים על גבעול-הפריחה במקבץ צפוף. הפרי מעוצה, קשה, חסר כנפים. הפרי עם קשוותיו מזכיר בצורתו מטוס או פרפר, או אם תרצו – רקדנית חיננית. הפרי הבשל מכיל זרע בודד, אינו נפתח, והוא נשאר על-גבי עמוד התפרחת. לקראת סוף הקיץ נושרים הפירות לאדמה בסביבת השלדים של צמחי האם. כושר הנביטה של זרעי חומעת האוירון הוא טוב, ומגיע ל-80%–70%.
חומעת האוירון גדלה בקרקע חולית לחה, לעתים בשטחים מבותרים ובמדרונות מוגנים. ברוב האתרים שגדלות בהם כיום אוכלוסיות ניכרת השפעת רסס מי הים. הצומח הוא חברה של אטד החוף, והמלווים האופייניים הם חילף החולות, בן-חיטה שרוני, קחוון החוף ותלתן ארץ-ישראלי. האוכלוסיות מונות כמה עשרות עד כמה מאות פרטים בכל אתר. בגודל כל אוכלוסייה קיימות תנודות שנתיות ניכרות, המשקפות שוֹנוּת בשיעורי הנביטה וההתבססות. אין מידע על מגמה רב-שנתית ברורה של הגדלה או הקטנה בכל אוכלוסייה.
בעבר היה המין שכיח יותר, וגדל במקומות רבים בחולות עצורים ועל רכסי כורכר, אם כי תמיד היתה תפוצתו מצומצמת למישור החוף. כיום הוא כמעט שנכחד תחת לחץ היישוב האינטנסיבי של אזור-גידולו. הוא נותר רק במישור החוף המרכזי, וגם שם רק ב-2–3 אתרים, בכל אחד מהם בריכוז של הרבה פרטים. זהו דגם-תפוצה פגיע מאוד, ודחפור אחד יכול לחסל אתר-פריחה שלם, אחד מ-3 בעולם, תוך שעות ספורות, וזאת באזור שיש בו לחץ חזק של שאיפות "פיתוח". תפוצתו העולמית מצומצמת רק לישראל. הכחדתו מישראל היא הכחדה עולמית. רשות הטבע והגנים מנהלת מבצע להשבתו לטבע בחוף השרון ומצפון לנחל-אלכסנדר.
בסוג 150 מינים, 14 בארץ.

כתבו מייק לבנה ועמרם אשל בעקבות גדי פולק ואבי שמידע

מקורות מידע

הצמח במקורות

מוצע לזהות את החומעה עם צמח הנזכר בתוספתא (שביעית ה, ו) בשם ירענה.

 
צימרים בצפון   גינון חסכוני בצמחי בר   נגרות בעץ  

israelbiz- בניית אתרים