סתוונית היורה

הדפסה
  Colchicum stevenii שם מדעי
  Steven's Meadow-saffron Common name
שוּחֵיים שם ערבי
  سَراجُ الغولة, سُورَنْجان أللّغة آلعربيّة
סתווניתיים
Colchicaceae
משפחה
מאוחה מס' עלי כותרת
סרגלי צורת העלה
תמים שפת העלה
חברות שיחים (בתה וגריגה) בית גידול
עגול צורת הגבעול
בעל בצל או פקעת (גיאופיט) צורת חיים
גליל, חוף הים התיכון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שרון, שפלה, נגב צפוני, תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
צמח מוגן רעיל משמש לרפואה

דווח לנו

סתוונית  היורה
צילום: © אלי ליבנה   שפלה, אוקטובר
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

סתוונית היורה היא גיאופיט קטן, שכיח מאוד, הפורח בסתיו. היא נקראה בעבר בשם "בר-יורה". העלים סרגליים צרים, רוחבם 1–3 מ"מ, העורק המרכזי שלהם שקוע וכהה. העלים יוצאים לרוב במהלך הפריחה, מעט אחרי הפרחים הראשונים, כך שאפשר לראות פרחים ועלים בעת ובעונה אחת, ובכך היא נבדלת מרוב יתר מיני הסתוונית. היא אוגרת מזון בקרקע בפקעת קטנה ורדודה, עומקה עד 5 ס"מ. בלבד. הפקעת מצמיחה בצלצולי-ריבוי רבים סביבה, בין קליפותיה.
סתוונית היורה פורחת מאוקטובר עד דצמבר, בעיקר בנובמבר. הפרח קטן, אורכו מעל לקרקע 2–5 ס"מ, חלק נוסף מן הפרח טמון בתוך הקרקע. צבע הפרחים לילך, גונם שונה מצמח לצמח, בהיר או כהה יותר. עלי העטיף שונים מפרט לפרט גם בצורתם, מוארכים או רחבים יותר, והם מתארכים במהלך הפריחה של כל פרח בודד, ותוך כדי כך גם מחווירים. כולם שווים, או שהחיצוניים ארוכים יותר. המאבקים צהובים, בבסיסם נראים צופנים ככתמים כהים. כל פקעת מוציאה קבוצה צפופה של 5–30 פרחים. הפרח מואבק על-ידי זבובי-רחף ודבורי-דבש. לעיתים הפרחים האחרונים זכריים, חסרי עלי.
סתוונית היורה גדלה בקבוצות או בפרטים בודדים בשדות-בור ובבתה. היא נפוצה בכל אזורי הארץ הימתיכוניים. היא הוכרזה כצמח מוגן יחד עם כל בני הסוג סתוונית, אף על פי שמין זה שכיח ואינו עונה על קריטריונים של צמח הזקוק להגנה. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון.

הסוג סתוונית כולל גיאופיטים נמוכים הפורחים בסתיו, ובו 11 מינים בארץ, 65 מינים בעולם. מרכז תפוצתו במזרח התיכון. הסוג הופרד לאחרונה מתוך משפחת השושניים והוכר כמשפחה בפני עצמה, הסתווניתיים. בני משפחה זו (נוסף על סתוונית גם בצלציה) שונים מיתר השושניים בעֱלי שלהם, המתפצל ל-3 עמודי-עלי.
פקעתה של הסתוונית כדורית עד מוארכת מעט, דמויית פלך, קוטרה כ-2 ס"מ, במינים אחדים היא מעט יותר גדולה. כלפי מטה היא מצמיחה ציצה של שורשים, וכלפי מעלה – עלים ופרחים. מנגנון מיוחד של שורשים מתכווצים מציב את הפקעת במקומה ה"נכון" בקרקע: פקעת שנשתלה אופקית או אף הפוכה ובעומק קטן – תוזז במשך החורף על-ידי מערכת של שורשים מתכווצים למעמד ולעומק שהקציבה לה התורשה של המין. הצמח הוא רב-שנתי, אך הפקעת היא חד-שנתית: היא מתמלאת חומרי-מזון במשך החורף והאביב, ובשנה הבאה היא מתרוקנת ומצמיחה נצר על-קרקעי חד-שנתי, וזה מפתח בקרקע פקעת חדשה.
הפקעת מוגנת משן בעלי-חיים על-ידי רעל מיוחד הנקרא קולכיצין (על שם הסתוונית, ששמה המדעי הוא קולכיציום). רעל זה משמש ברפואה נגד מחלות ראומטיות ומחלות-עורקים. זה חומר המפריע לחלוקה תקינה של תאים, מונע יצירת קרום המבדיל בין שני תאי-הבת, וכך גורם ליצירת תאים כפולים, תא אחד הכולל חומר גרעיני של שני תאים (טטרה-פלואיד). מרבים להשתמש בחומר זה בניסויים גנטיים ובהכלאת צמחים לחקלאות ולגננות-נוי. יתכן שהוא מעורב גם בהכלאה טבעית של מינים שונים של צמחים, שהיא אולי אחת הדרכים החשובות ליצירת מינים חדשים בטבע בכלל, ובפרט ביצירת הצמח החשוב ביותר לאדם, חיטת-הלחם.
עם זאת יש בעלי-חיים המסוגלים כנראה להתמודד עם רעילות זאת, והם נהנים ממאגר המזון שהסתוונית הכינה לעצמה וחופרים ואוכלים פקעות של סתוונית. אלוף אוכלי הסתוונית הוא הדרבן.
העלים מוארכים, שונים מאוד ממין למין. העלים מלבלבים אחרי צאת הפרחים, וברוב המינים אף אחרי שהפרחים נבלו, כך שהצמח מתבלט בפריחתו הסתווית ללא עלים.
הפרח דמוי משפך או גביע, חלקו התחתון הוא צינור ארוך ודק, מאוחה-עלים, ורובו טמון מתחת לפני הקרקע; חלקו העליון מחולק ל-6 אונות או עלי-עטיף הערוכים בשני דורים, וביניהם 6 אבקנים. השחלה עילית, והעלי מתפצל ל-3 עמודי-עלי, ובכך שונה הסתוונית מיתר בני משפחת השושניים, שיש להם עמוד-עלי אחד בלתי-מתפצל. קל להבדיל בין סתוונית לבין כרכום הדומה לה, כי לכרכום רק 3 אבקנים, ויש לו שחלה תחתית. עלי העטיף יוצאים ישר מראש הפקעת, וחלקו התחתון של הפרח (כולל השחלה) הוא תת-קרקעי, רק חלקו העליון בולט מעל פני הקרקע. צבעי הפרח שונים מעט ממין למין, רובם בגוני סגול-לילך.
פה ושם אפשר לגלות צמח שפרחיו "לא נורמליים": יש לו 7 עלי עטיף ו-7 אבקנים. לפעמים אף 8, או 5.
הפרי מתפתח בשחלה התת-קרקעית, ורק מאוחר יותר, בהבשילו, הוא עולה מעל פני הקרקע לפזר את זרעיו.

כתב מייק לבנה בעזרת אורי פרגמן-ספיר

לקריאה נוספת:
צמחים מוגנים בישראל, אורי פרגמן-ספיר, הוצאת רשות הטבע והגנים 2006.
סתווניות מהחרמון ועד לנגב, אורי פרגמן-ספיר "בשביל הארץ" גליון 27, 2008.



מקורות מידע

הצמח במקורות

השם "סתוניות" מופיע כבר בתלמוד (מסכת תרומות, דף י"א, עמ' ב'), אולם אינו מתייחס לשם צמח אלא לפירות המבשילים מאוחר, בעונת החורף והשם העברי המודרני לצמח חודש ככל הנראה ללא קשר למקור התלמודי, אלא על פי השם המדעי של אחד מהמינים הנפוצים באירופה C. autumnale ( autumn - "סתיו").
כתב: דרור מלמד

קישורים


 
צימרים בצפון   גינון חסכוני בצמחי בר  

israelbiz- בניית אתרים