ארכובית שבטבטית

הדפסה
  Polygonum equisetiforme שם מדעי
  Horsetail Knotweed Common name
קוּד'אב, עַסַת אל-רַעי שם ערבי
  قضاب ، باتوا ، أفراج أللّغة آلعربيّة
ארכוביתיים
Polygonaceae
משפחה
5 מס' עלי כותרת
פשוט צורת העלה
תמים שפת העלה
קרקעות קלות בית גידול
עגול צורת הגבעול
עשבוני רב-שנתי צורת חיים
גולן, חרמון, גליל, חוף הים התיכון, עמק ירדן עליון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, עין גדי, שרון, שפלה, נגב צפוני, נגב והרי אילת, ערבה, בקעת הירדן, תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
משמש לרפואה צופני

דווח לנו

ארכובית שבטבטית
צילום: © עמרם אשל  
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

ארכובית שבטבטית היא עשב רב-שנתי או בן-שיח שכיח ונפוץ, המתהדר בשני שיאים: הוא גדל בכל אזורי הארץ כולם, והוא פורח בכל חודשי השנה. הצמח שרוע על פני הקרקע, קוטרו יכול להגיע עד 80 ס"מ. למרבה הבלבול יש פרטים רבים שלא מתאימים לתיאור של "צמח שרוע", והם גדלים זקופים או אלכסוניים. הגבעולים חלקים, דקים וארוכים, צבעם ירוק כהה, והם נוטלים חלק ניכר בפוטוסינתזה, כי העלים קטנים, עיתים אף נושרים כליל בקיץ. העלים מסורגים, יושבים על הגבעול, תמימים, אורכם 2–4 מ"מ. צורתם אליפסית, קצה העלה מחודד, העורקים ניכרים בצידו התחתון. בחורף גדלים עלים גדולים יותר ובקיץ העלים קטנים או חסרים. הגבעול עטוף במפרקיו בעלי-לואי מאוחים לצינור קרומי חום המכונה שופרית.
ארכובית שבטבטית פורחת במשך כל השנה! הפרחים דו-מיניים, צבעם לבן או ורוד. התפרחת דמוית שיבולת בת 1–3 פרחים. עטיף הפרח פשוט, אורכו עד 3 מ"מ. אונות הכותרת שוות בגודלן. מספר האבקנים 8. השחלה עילית ובה ביצית אחת. הפרח מואבק על-ידי זבובים ודבורים זעירות, וגם על-ידי דבורי-דבש, שהוא עבורן ועבור מגדליהן תרומה חשובה לייצור הדבש בקיץ. הפרי אגוזית.
ארכובית שבטבטית שכיחה מאוד בארץ, והיא אולי אחד הצמחים המעטים שנצפו בכל אחד מאזורי הארץ. היא גדלה כעשב-רע בגינות, בצידי דרכים, בשדות בור, בשולי שדות, במעזבות ובואדיות במדבר. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות שלמזרחו של הים התיכון ובמזרח התיכון.
ברפואה העממית משתמשים בצמח בשימושים אחדים: עלים יבשים כתושים ומעורבים בשמן זית יוצרים משחה המומלצת למריחה על עור קשה ומבוקע, ועל פצעים בשפתיים. מרתח מעלי הצמח טוב לבעיות עיכול שונות, כאב-בטן, שלשול, צרבת והרעלת קיבה. כמו כן הוא נחשב יעיל נגד כאב-שינים ובעיות בחניכיים. 

השם ארכובית, ובלועזית "רב-ברך", מציין את המפרקים (ברכיים) הבולטים בגבעול: בכל מפרק צומחים עלי-לוואי קרומיים, המאוחים לנדן קרומי בדמות שופר, והם מקיפים את המפרק ומדגישים אותו. מינים אחדים שימשו ברפואה העממית לצרכים שונים, בעיקר נגד פגעים בדרכי העיכול – מהשיניים ועד למעיים. מבחינים בסוג בין 2 קבוצות של מינים: קבוצה של בתי-גידול לחים וקבוצה של בתי-גידול יבשים. ארכובית שבטבטית שייכת לקבוצת המינים הגדלים בבתי גידול יבשים.

כתבו ערגה אלוני ומייק לבנה

הסוג ארכובית (המתחלק כיום לשני סוגים, ראה להלן) כ-250 מינים מוסכמים ומינים רבים מסופקים. בישראל נאספו 18 מינים, המחולקים לשתי קבוצות עיקריות: 5 מינים שבהם הפרחים ערוכים בתפרחת דמוית שיבולת צפופה והם רב-שנתיים (מינים אלה נמנים כיום עם הסוג Persicaria, אך שם הסוג העברי נשמר והוא עודנו "ארכובית") ו-13 מינים שבהם הפרחים בודדים או בקבוצות בחיקי עלים, בהם מינים חד-שנתיים ורב-שנתיים (אלו הם בני הסוג Polygonum).
כתב: דרור מלמד






חידות בחרוזים - מיכאל דשא
צְנוּעָה, שְׁפָלָה וּמִשְתָּרַעַת
עַל יַד גְּדֵרוֹת וֻבְצִדֵי דְּרָכִים
כָּל אִישׁ עוֹבֵר מִבְּלִי לָדַעַת
כִּי לִי הֲמוֹן הֲמוֹן פְּרָחִים


מקורות מידע

הצמח במקורות

צורת עלי הלוואי, הדומה לשופר, הזכירה לאבותינו את האבוב שבו ניגנו בבית-המקדש: "אבוב היה בבית המקדש. חלק היה, דק היה של קנה היה" (ערכין י').
במשנה הוא מופיע גם "כאבוב רועה": "אין אוכלין איזוב-יון בשבת לפי שאינו מאכל בריאים. אבל אוכל הוא את יועזר ושותה אבוב-רועה" (שבת י"ד, ג'). הגמרא גם מפרשת " חוטרא דרעיא" (חוטר הרועה) כך : "ענף שגדל יחידי שאין לו ענפים אילך ואילך" (הכוונה לעלים).
אוריה פלדמן וברוך צ'יזיק מזהים את אבוב הרועים עם הארכובית השבטבטית. לברוך צ'יזיק יש גרסה משלו למונח אבוב: "פקעי הגבעול גדלים ומבקיעים להם דרך בתוך הנדן הקרומי, נשארת אחרונה קיימת בצורת צינור מנוקב, ומכאן כנראה השם העברי 'אבוב של קלאין' (כלים פרק ב', ג')". אבוב של קלאין הוא כלי מלא נקבים לקליית שיבולים, גרעינים וכד'.
בפי הערבים הוא מכונה בשם "עצת אל ראעי", שפירושו מקל הרועים,מה שמראה על זיקה לשמו הקדום.
בפי הרמב"ם הוא נקרא מטה הרועה.

פולקלור ורפואה עממית
כבר בימי אבותינו, ובהמשך, בימי הביניים, היה בשימוש לצורכי ריפוי:
הגמרא מפרשת "ושותה אבוב-רועה - אבוב שהרועה נותן עליו מים ושותהו. והוא טוב למי שנזוק על ששתה מים מגולים והוא סגולה לבני מעיים" (שבת י"ד, ג').
הרמב"ם מונה אותו "בין הסמים הקרים והרטובים בשלישית; ויש בו הרתעה למורסות החמות ומפסיק הדם"
לפי דיאוסקורידס , הרופא היווני שחי מהמאה הראשונה לפסה"נ, היו משתמשים לפנים במיץ הגבעולים והעלים לרפואה נגד עצירת שתן ומחלות אחרות.
כיום ישנן תרופות רבות המיוצרות מארכובית זו ואחרות המשמשות לריכוך העור.
במישרה של הצמח השתמשו גם נגד הכשת נחשים ארסיים. הרמב"ם מונה אותו "בין הסמים הקרים והרטובים בשלישית; ויש בו הרתעה למורסות החמות ומפסיק הדם" (מרגיע את חומרת הדלקות). בימי הביניים שימשה אבקה שנעשתה משורשי הצמח כתרופה נגד אבעבועות שחורות, לריפוי סכרת, לכיווץ רקמות, לעצירת שטפי דם ולגרימת הפלות מלאכותיות.

מעניין שגם הפלחים משתמשים במשרה הצמח נגד אבנים בכליות. יהודי תימן מכנים את הארכובית בשם ע'תרוב. העלים הכתושים ניתנים לאכילה נגד הרעלה, שגרמה שתיית מי באר, שהסתבר כי גם נחש שתה מהם והרעילם. כמו כן עלים כתושים משמשים לריפוי פנימי נגד כאבי בטן. לריפוי חיצוני משתמשים בעלים כתושים לריפוי פצעים וגרב.

ברפואה המודרנית גילו, שהחומרים הפעילים בצמח משמשים כסם מכווץ. לעצירת דימומים מרתיחים 0.6 גרם אבקת שורשים בתוך חצי ליטר מים ומניחים על הפצע. תה או מרתח מעלי הארכובית משמשים כחומר יעיל לגרגור נגד פצעים בפה, ונגד דלקת גרון ושקדים. העלים הטריים נלעסים לחיזוק הלסתות ולייצוב שיניים נעות.
 מתוך ילקוט הצמחים לנסים קריספיל

 
צימרים בצפון   גינון חסכוני בצמחי בר  

israelbiz- בניית אתרים