הדפסה
צלף  קוצני

ברכה אביגד־לוי - ציירת פרחי בר

פגישה וראיון מיוחד נותן השראה - שרה גולד   21/07/2013
זהו ריאיון מעורר השראה עם ברכה אביגד־לוי, אישה בת 93, חיונית, אופטימית, נאה ואסתטית, חייכנית ובעלת זיכרון חד כתער. ברכה היא ציירת. בהיותה בת 13, בגרמניה, גמלה בה החלטה לצייר את פרחי הבר של ישראל. ברכה עמדה בדיבורה ועסקה בכך במשך שנים רבות.
שמנו פעמינו אל ברכה. היינו חבורה עליזה: ארבע נשים וגבר אחד – מני, מנהל הגן הבוטני בהר הצופים בירושלים. רצינו להכיר את ברכה ולחשוב יחד איתה מה אפשר לעשות באוסף המדהים שלה כדי שיישאר נכס לאומי לדורות.



ברכה החלה את לימודי הציור בגיל 13, בגרמניה, וכבר שם התפעל המורה שלה מציוריה, אולם העיר כי "חבל שהיא יהודיה כי אחרת היה מסדר לה מלגה ללימודי ציור במינכן"...
באותה עת התרשמה ברכה עמוקות מתערוכה של ציורי פרחים בגרמניה. רושם זה עורר בה את הרצון העז לצייר את פרחי הבר של ישראל.
ברכה הייתה בת 15 כשעלתה לארץ עם הקבוצה שארגנה הנרייטה סולד. סולד דאגה לה למלגת לימודים בבית הספר "בצלאל". היא למדה במחזור שני, בשנת 1937.
בין מוריה היו ארדון ושכטר והזוג טיכו אמצו אותה כבת.

לעבודת הסיום היא כתבה בכתב סת"ם את מגילת אסתר על קלף ואף ציירה בה שמונה ציורים. את מתן תעודת הגמר התנה ביה"ס בהשארת המגילה בידם.
ברכה סירבה. "התאהבתי בעבודה," סיפרה לנו. את תעודת הסיום היא קיבלה רק בשנת 2002, לאחר 70 שנה, לאחר התערבות של גורמים בכירים.
המגילה היא יצירת אמנות מופלאה. ברכה נהגה לצייר גם סצנות מהתנ"ך, אבל אנחנו באנו להתרשם מציורי הפרחים.
בתערוכה מאולתרת בביתה פרשה לפנינו את היצירות הנפלאות: עשרות ציורי פרחים צבעוניים מצוירים בצבעי מים. בפה פעור חזינו בציורים. התפעלנו מן הדיוק המבליט את יְפִי הפרחים: צבעונים, איריסים, שומים חלמוניות ועוד ועוד .

ברכה זוכרת את הפרח הראשון שציירה. היה זה צלף קוצני.
היא לא הכירה את הצמחים. היא עקבה אחר ההתפתחותם וקטפה אותם (היו אלה הימים של טרום מודעות). לימים עיצבה את הכרזות של החברה להגנת הטבע שעניינן שמירה על פרחי הארץ!

כעבור שנים למד בנה בבית הספר הריאלי בחיפה. זילברשטיין וברלינגר לימדו שם טבע. הנכד הפגיש אותם עמה והשלושה פרסמו ספרים אחדים על פרחי הכרמל, פרחי מישור החוף, פרחי הנגב, פרחי ירושלים ועוד. מהם למדה ברכה להכיר את הצמחים ושמותיהם.

אבא חושי, ראש עיריית חיפה באותם ימים, יזם הוצאת ספר על פרחי הכרמל ואף דאג למימונו.
האגדה מספרת כי החליט להוציא את הספר לאחר שיצא לטייל בכרמל עם נכדיו. הם שאלו אותו לשמות הפרחים, והוא לא ידע לענות...
ז'אנר זה של ציורי פרחים הולך ונכחד. גם בימים הרחוקים ההם לא היו רבים שהתעמקו בציורים אלה, ברכה ראתה בכך ציונות לשמה.
ציוריה הם נכס שיש לשמרו .

יצאנו נפעמים ומלאי השראה מהפגישה עם ברכה אביגד. תקווה מילאה את לבנו שציוריה ישתמרו כנכס ישראלי לדורות הבאים.

גינון חסכוני במים  

israelbiz- בניית אתרים