בוצין דמשקאי פורח ממאי עד אוגוסט. זירי האבקנים מכוסים בחלקם התחתון בשערות בצבע סגול–ארגמן, ובחלקם העליון השערות בהירות. ההלקט ארוך בהרבה מהגביע.
בוצין דמשקאי גדל בשדות-בור, בבתה ובצומח עשבוני. המין שכיח למדי, אולם רק בקצה הצפון של הארץ: בגליל העליון, בבקעת החולה, בחרמון ובגולן. בחרמון הוא גדל במפוזר בדרדרות ובצידי דרכים מרום 1050 עד 2370. מגלהו, הבוטנאי השווייצרי המהולל פייר-אדמון בואסיה (1810–1885), קרא לו על שם העיר דמשק. בואסיה חקר במשך עשרות שנים את צמחיית המזרח התיכון במובנו הרחב – מיוון עד אפגניסטן ומהקווקז עד ערב – ומחקריו הם הבסיס לידע צמחייה זו עד היום. בין היתר העמיק לחקור בסוג בוצין באזור, וקרא למיני בוצין אחרים גם על שם טבריה, ביירוּת, קיסריון (בניאס), טריפולי, הארזים, הגליל.
בסוג בוצין כ-120 מינים מוסכמים ועוד 8 בני-כלאיים מוכרים, בישראל נאספו 16 מינים, רובם נדירים.
בוצין משמעו נר (בארמית), והשם מדמה את הפרח הצהוב, הנישא על גבעול זקוף, לשלהבת נר. ואכן, לכל מיני הבוצין פרח צהוב גדול עם 5 עלי-כותרת פרושים, כמעט סימטריים, מאוחים בבסיסיהם לכותרת גלגלית, ו-4–5 אבקנים שזיריהם שעירים מאוד. אין צוף, הפרח מואבק על-ידי דבורים אוספות-אבקה.
כתב מייק לבנה
כתב מייק לבנה