להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"
מצגריה דו-קרנית היא טחב כבד המשתייך למשפחת Metzgeriaceae, גדל במושבות צפופות, רעופות, ניכר באונות יצע צרות וארוכות המתפצלות בקצותן באופן דו-קרני (מכאן שם המין. גם שמו המדעי של המין, furcata, מלטינית: "מזלגית", "דו-קרנית"). היצע ירוק בהיר, או ירוק-צהבהב, מתפצל באופן בלתי סימטרי, לאונות סרגליות שטוחות, ארוכות, אורכן עשוי להגיע לכדי 2-1 סנטימטרים, פי עשרה ויותר מרוחבן. היצע עשוי שכבת תאים אחת והוא חדיר לאור. יש הרואים בכך התאמה לתנאי אור קלוש, משום שקרני האור עשויים לעבור דרך היצע לצמחים התחתונים במושבה הרעופה. תאי היצע משושים, אחידים פחות או יותר, עד כ-20 תאים לרוחב השלוחה. רקמות מיני הסוג מצגריה חסרות גופיפי שומן (על אברונים אלה ראו מבוא לסיסטמטיקה של טחבים: טחבי כבד), פיוניות וחדרי אויר. עורק האמצע ניכר, מתמשך עד לקצה האונה, רוחבו שתי שורות תאים בגב האונה ועד ארבע שורות תאים בגחונה, קמור קמעא, עוביו במרכזו שלוש שכבות תאים, שוליו דקים יותר וניכרים למתבונן בהגדלה, נדמים כשני קוים התוחמים את מרכז הרקמה. גם עורק האמצע מתפצל דו-קרנית אל עבר אונות המשנה. גחון האונות זרוע ריסים פזורים, חד-תאיים, מוארכים-ישרים. בגחון אונות היצע הראשוניות שורשים-דמויים (ריזואידים), חומים-בהירים, המאפשרים ליצע להיאחז במצע. לעתים נושאים שולי אונות היצע ניצני ריבוי וגטטיביים (propagula), סרגליים, דומים לאונות יצע צרות, הניתקים מצמח האם ומתפתחים לצמחים עצמאיים. אברי המין, האנתרידיה הזכריים והארכגוניה הנקביות, מצויים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (dioicous), ערוכים לצידי עורק האמצע. האנתרידים כדוריים, ערוכים בשתי שורות מימין ומשמאל לעורק האמצע. הארכגוניה ערוכות בקבוצות בבסיס האונה. מנבגים מתפתחים רק לעתים רחוקות. הם חפויים במצנפת (caliptra) בשרנית ושעירה, ירוקה, שהיא למעשה כיפת רקמת הארכגון. קופסיות המנבגים ביצניות, אדמדמות-חומות, נישאות על זיף, אורכו 2.5-1 מ"מ, נפתחות בארבע קשוות. הנבגים משתחררים בעזרת מתזים (אלטרות, elaters) חוטיים-מוארכים, המקובעים בקצה הקשוות.
מצגריה דו-קרנית נדירה מאוד בישראל ונצפתה פעמים אחדות בלבד בצפון הארץ. בית גידולה גזעי עצים, בינות לטחבים אחרים. יש הרואים במין מצגריה דו-קרנית אפיפיט (epiphyte) מוחלט - הגדל רק על גזעי וענפי עצים, אולם לעתים היא גדלה גם על סלעים לחים בצל עצי חורש. בישראל נמצאה פעם גדלה על סלע בכרמל (וכך מופיע בפלורה פלסטינה) ופעמיים על גזעי אלון מצוי בגליל העליון (יער ברעם) ובגולן (יער אודם). יש ומושבות המצגריה דמויות-מדפים, כך ששלוחות היצע של הצמחים הצפופים אופקיות לגזע העץ עליו הם גדלים, מבנה המאפשר להם חשיפת שטח פנים גדול יותר לקרני האור, בחורש החשוך. גדילה אופקית אמנם מגדילה את החשיפה לקרני השמש, אך חושפת את הצמחים ליובש ולשינויי טמפרטורה. אכן, במחקרים נמצא כי צמחי מצגריה דו-קרנית עמידים יחסית לתנאי יובש וקור ותכונה זו מאפשרת להם ליצור מושבות אופקיות1. תפוצתה העולמית קוסמופוליטית, באזורים לחים.
מצגריה דו-קרנית תוארה בשנת 1829, על- הרופא והבוטנאי הצ'כי קורדה (August Carl Joseph Corda, 1809-1849). למעשה, תואר המין כבר בשנת 1753 על-ידי הטקסונום השוודי לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778), ששייכו לסוג יונגרמניה (Jungermannia furcata).
שם הסוג, Metzgeria, ניתן בשנת 1818 על-ידי מתארו, הבריולוג (חוקר הטחבים) האיטלקי ראדי (Giusepe Raddi, 1770-1829) לכבודו של יוהאן מצגר (Johann Metzger, 1771–1844), חרט נחושת גרמני ואוצֵר אמנות, חברו של ראדי.
בסוג מצגריה יותר מ-100 מינים, מצגריה דו-קרנית הוא המין היחיד בסוג שנאסף בישראל.
כתב: דרור מלמד
1Aquatic and Wet Marchantiophyta: Metzgeriaceae and
Calyculariaceae. Chapt. 1-12. In: Glime, J. M. 1-12-1 Bryophyte Ecolime, J. M. 2021. Aqlogy. Volume 4. Habitat and Role.
*תודה לדר בן-נתן, שאיתר את הצמח הנדיר ביער אודם שבגולן, על הכוונתו למושבת הטחב.