טחובית דון

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

בשנים האחרונות נעשו שינויים בטקסונומיה של משפחת הטחוביתיים (Bryaceae) ומינים אחדים שהיו משוייכים לסוג טחובית (Bryum) משוייכים כיום על-ידי חלק מהחוקרים וברשימות הטקסונומיות המובילות לסוגים אחרים. אחד הסוגים החדשים, Rosulabryum (רוסולבריום), תואר בשנת 1996 ע"י החוקר האמריקני ספנס (-John Reed Spence, 1956), מדען משמורת גלן קניון, המשתרעת על פני אזורים נרחבים ביוטה ובאריזונה שבארה"ב. סוג זה ניכר בעלים הערוכים בבסיס הגבעול כשושנת (מכאן שם הסוג, מלטינית: rosula - "שושנת", bryum - שימור השם טחובית, ראו מטה על מקורו). מבין מיני הטחובית הנכללים ב"פלורה פלסטינה", 4 מינים משוייכים כיום לסוג רוסולבריום:  B. donianum, B. canariense, B. capillare, B. torquescens. המינים B. donianum  ו-B. capillare משוייכים לעתים גם לסוג Ptychostomum. כמו כן, צמד החוקרים השוודים פדרסן והדנאס (Niklas Pedersen & Lars Hedenas), במאמר משנת  2005 (The Bryologist 108: 123-128), משייכים את המינים B. donianum ו-B. capillare לסוג נפרד אחר: Plagiobryum, בהתבסס על מחקרים מולקולאריים-פילוגנטיים. כאן בחרנו להיצמד לשיוך המדעי על פי המיון של ספנס, אך לא לשנות את שמו העברי של הסוג במינים אלה ולהותירם בשם טחובית.

טחובית דון היא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב זקוף, שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת הטחוביתיים (Bryaceae), גדל בגושים קטנים, לעתים עם מיני טחובית אחרים. הגמטופיט קטן, גובהו עד 1 ס"מ, צבעו ירוק-בהיר עד ירוק-כהה. בתחתית הגבעול העלים מועטים ובראשו הם מסודרים בציצה דמויית-שושנת. הטרפים דמויי-ביצה הפוכה, לעתים ביצניים-איזמלניים, רוחבם המירבי הוא מעל אמצע העלה, מצטררים ומסתיימים בחוד. עורק האמצע מתמשך אל מעבר לקצה העלה, אל החוד. שולי הטרפים לעתים גלולים מעט בבסיסם, משוננים בחלקם העליון. גבול שולי הטרפים מוגדר וניכר, הוא עבה משאר שטח פני הטרף, עשוי 3-2 שכבות תאים מוארכים, נראה בהגדלה כפס צהבהב לאורך שולי הטרף והוא סימן שדה טוב לזיהוי המין. בטחב הלח העלים פרושים ונוטים מעלה וכשהם יבשים הם מתכווצים ומתפתלים מעט. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים (מערך מעין "דו-ביתי", dioicous). המנבגים גדולים וניכרים, סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתחים במכסה וכך מתאפשר שחרור הנבגים. קופסית המנבג גלילית-צרה, מוארכת, מוצרת מעט מתחת לפי-המנבג, נישאת על זיף זקוף, תלויה-נוטה מטה, צבעה צהבהב עד אדום-חום. בהבשילה ובהתייבשה, היא מתכווצת קמעא וניתן לעתים להבחין במעין "צואר" מקומט בשליש התחתון של הקופסית. מכסה המנבג (operculum) כיפתי, בקצהו פטמה. פי-המנבג (peristome) מפותח, עשוי 2 טבעות שיניים (exostome חיצוני ו-endostome פנימי),  שיני האקסוסטום ניכרות בפי-המנבג, לאחר נשירת המכסה. במנבגים צעירים ניתן להבחין במצנפת (calyptra) דמויית-מקור דק וארוך, טרם נשירתה. המצנפת ההפלואידית היא שארית מרקמת הארכגון, המכילה את תא הביצה. זיף המנבג הדיפלואידי מבקע את רקמת הארכגון ונושא אותה בקצהו, תוך התפתחותו, עד לנשירתה.
טחובית דון צומחת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל). מנבגים בשלים ניתן למצוא בסוף החורף ובתחילת האביב (בחודשים פברואר-מרץ).
טחובית דון מצויה למדי בישראל. היא גדלה על אדמות טרה-רוסה וקרקעות סידניות, על סלעים ובסדקי סלעים, באזורים ההרריים שבמרכז הארץ ובצפונה. תפוצתה העולמית משתרעת במזרח ודרום-מערב אסיה, אירופה וצפון-אפריקה.
טחובית דון דומה מאוד לטחובית מתפתלת (Bryum torquescens), הגדלה לעתים בבתי גידול דומים (אם כי היא מבכרת קרקעות חוליות) ונבדלת ממנה בשולי הטרפים המעובים ובכך שבטחובית מתפתלת אברי המין מצויים על אותו פרט (מערך מעין "חד-ביתי", autoicous).
טחובית דון תוארה בשנת 2003 על-ידי קבוצת בריולוגים (חוקרי-טחבים) פולניים (Ryszard Ochyra, Jan Zarnowiec, Halina-Krystyna Bednarec-Ochyra ), אשר שייכו לסוג החדש שתואר זה לא מכבר, Rosulabryum, את המין Bryum donianum, שתיאר לראשונה, בשנת 1827,  הבוטנאי האנגלי גרביל (Robert Kaye Greville, 1794-1866), איש אשכולות וצייר טבע מחונן. את המין קרא לכבודו של הבוטנאי הסקוטי דון (David Don, 1799-1841), ספרן החברה הליניאנית של לונדון (The Linnean Soceity of London), אשר שמה לה למטרה להעמיק את חקר הטבע ומדע הטקסונומיה ולהנציח את פועלו של אבי הטקסונומיה המודרנית לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778). שמו העברי של המין אינו רשמי.
שמו העברי של הסוג נטבע ע"י חלוץ חקר הטחבים בישראל, פליקס בילבסקי (1902-1979), שעלה לישראל מגרמניה בשנות ה-30 של המאה הקודמת. לצד עבודתו כרוקח, עסק רבות באיסוף וחקר הטחבים וספרו "מבוא לטחבים בישראל" פרץ דרך בתיאור טחבי ישראל. השם טחובית, עברות של השם המדעי Bryum, מיוונית: bryon - "אצה", "טחב".
הסוג טחובית הוא אחד הגדולים בין טחבי העלים והטקסונומיה שלו מסובכת מאוד. לא ייפלא, אם כן, שברשימות מובילות הוא מונה 235 מינים מוסכמים וברשימות אחרות מגיע מספר המינים לכדי 800.  בישראל הוא הסוג עתיר המינים ביותר ומונה 19 מינים מקומיים (במניין מיני Bryum  ו-Rosulabryum יחדיו).

כתב: דרור מלמד