ריקציה שחורה

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

ריקציה שחורה היא טחב כבד ממשפחת ה-Ricciaceae, היוצר מושבות דמויות-שושנת, או גדל בדגם מפוזר בינות למיני טחבים אחרים. היצע ירוק כהה-מכחיל, שוליו וחלקיו הבוגרים צבועים בכתום-אדום-חום, מתפצל 4-2 פעמים לאונות קהות, שוליהן כהים-שחרחרים ובתחתיתן, לאורכן, קשקשים שחורים, החופים על שולי היצע והולכים ונחשפים ככל שהטחב מתייבש. או-אז נגללות האונות מעלה, חושפות את קשקשי הגחון השחורים במלואם והטחבים נראים כקליפות שחורות, מבהיקות, ההולכות ונעשות צרות עד שהן נדמות כחוטים שחורים והטחב היבש הולך ונעלם. עורק האמצע צר ועמוק. קשקשי הגחון סגולים-שחורים, דמויי-סהר, רעופים, אינם חורגים אל מעבר לשולי האונות. אברי המין, האנתרידיה הזכריים והארכגוניה הנקביות, מצויים על אותו פרט, באופן מעין "חד-ביתי" (Monoicous) וערוכים לאורך העורק המרכזי. קופסיות המנבגים כדוריות, שקועות ביצע, קורסות באופן בלתי-סדיר ואז משתחררים הנבגים. מבנה המנבגים ואופן שחרור הנבגים בסוג ריקציה הינו פשוט, יחסית למיני טחבים אחרים. קופסית המנבג אינה נישאת על זיף, המאפשר חשיפה טובה יותר לרוח המסייעת בהפצת הנבגים, ושלא כמו ברבים מטחבי הכבד, הנבגים בסוג ריקציה אינם מופצים על-ידי אלטרות - מתזים, העשויים סיבים המתכווצים ומתרפים בהתאם לרמת הלחות באוויר ומסייעים להפצת הנבגים על-ידי התזתם אל מחוץ לקופסית. למעשה, במיני הריקציה השונים, הנבגים מופצים רק כאשר היצע מתייבש ומתפרק ולא במנגנון הפצה ייעודי.

ריקציה שחורה דומה לשני מיני ריקציה הגדלים באותו בית גידול, לעתים-קרובות, בסמיכות זה לזה - ריקציה כהת-שוליים וריקציית הפטמות. היא נבדלת מהם בגודלה - אורך אונות היצע שלה כחמישית עד מחצית מאונות היצע של אחיותיה ואינו עולה על 2.5 מ"מ. היא חסרת פטמות בשוליה (ובכך נבדלת מריקציית הפטמות) ואונותיה קהות, על היצע גוונים של אדום-כתום והיא משחירה ומבהיקה (ובכך נבדלת מריקציה-כהת שוליים).

ריקציה שחורה מצויה בישראל, גדלה ברוב גלילות הארץ מצפון-הנגב וצפונה, בעיקר לאורך הבקע הסורי-אפריקני ולאורך מישור החוף. בית גידולה קרקעות חרסיתיות וחוליות הדוקות, למרגלות סלעים, בין צוקים, בחורשים ובבתות. לעתים קרובות גדלה בינות למיני ריקציה אחרים, בעיקר ריקציה עלעלית וריקציה מצויה. תפוצתה העולמית נרחבת ומשתרעת בדרום-מערב אסיה, אגן הים-התיכון, אירופה, דרום-אפריקה,  צפון ומרכז אמריקה ואוסטרליה.

ריקציה שחורה תוארה בשנת 1815, על-ידי הבוטנאי השוויצרי דה קנדול (Augustin Pyramus de Candolle, 1778-1841) , שהיה הראשון שתיאר את "השעון הביולוגי" בצמחים והיה אבי תיאוריית "מלחמת הטבע", על פיה מינים שונים מפתחים מנגנונים דומים למרות שאלו לא היו קיימים באב-קדמון משותף, רעיון שהשפיע על צ'ארלס דארווין בגיבוש תיאוריית הברירה הטבעית.
שם הסוג, Riccia ניתן בשנת 1753 על-ידי מתארו, הטקסונום השוודי לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778) לכבודו של Pietro Francesco Ricci, שככל הידוע היה סנטור ובוטנאי איטלקי, שנמנה עם סגל החברה הבוטנית של פירנצה בשנת 1729.
שמו המדעי של המין, nigrella, מלטינית: "שחרחרה", מאזכר את המופע המשחיר של הטחב. מכאן גם שמו העברי של המין (שאינו רשמי), על-פי השם האנגלי - Black crystalwort.

הסוג ריקציה הוא אחד הגדולים מבין סוגי טחבי הכבד וכולל יותר מ-170 מינים. בישראל נאספו 14 מינים, חלקם נדירים.

כתב: דרור מלמד