להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"
הסוג פוהליה משוייך כיום למשפחת Mielichhoferiaceae. משפחה זו כוללת מינים שעד לשנים האחרונות שוייכו למשפחת Bryaceae, אולם מחקרים פילוגנטיים מולקולריים שנעשו בתחילת שנות ה-2000 של המאה הנוכחית הראו שמינים אלה קרובים יותר למשפחת Mniaceae מאשר לBryaceae. סוגים נוספים במשפחה זו אינם גדלים בישראל ולפיכך היא לא נזכרה בפלורה פלסטינה. גם ברשימות הטקסונומיות המובילות (The Plant List, Tropicos) הסוג פוהליה עדיין נכלל במשפחת Bryaceae, אולם העדפנו לשייכו כאן על-פי המחקרים העדכניים. כמו כן, ייתכן כי הסוג פוהליה אינו חד-שרשרתי (מונופילטי) והמינים הכלולים בו התפתחו אבולוציונית מאבות קדומים שונים [ראו: Niu et al. (2018). Phylogenetic Analysis of the Genus Pohlia Using Chloroplast and Nuclear Ribosomal DNA. Phytotaxa, 351: 141]
פוהליה ורודה היא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב זקוף, שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), יוצר גושים פזורים, עדינים. הצמחים קטנים, גובהם עד 1 ס"מ, ירוקים חוורים-צהבהבים, אינם מבריקים ואינם מכחילים, להבדיל מצמחי פוליה טבולה (Pohlia wahlenbergii), המין הנוסף הגדל בישראל. הגבעולים מאדימים. העלים מפושקים-נוטים מעלה בטחב הלח וזקופים ומעוקלים קמעא ביובש. הטרפים ביצניים-איזמלניים, מצטררים, מאדימים בבסיסם, תמימים ובהגדלה ניתן להבחין כי הם משוננים בעדינות בשליש העליון, לקראת הקצה. עורק האמצע מסתיים לפני קצה הטרף, בכך נבדלים מיני הסוג פוהליה ממיני הסוג טחובית (Bryum), שבהם בדרך כלל עורק האמצע נמשך אל מוץ לקצה הטרף. אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (בטחבים מכונה סידור זה של אברי המין - dioicous).
המנבגים סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתחים במכסה לשם שחרור הנבגים, מזכירים בצורתם את אלה שבמיני הסוג טחובית וצמח נושא מנבגים עשוי להיראות במבט ראשון כמין של טחובית, אלמלא "מסגירים" אותו העלים. זיף המנבג כתום-חום, סיגמואידי (כפוף-מאונקל בקצהו התחתון ובקצהו העליון, בצורת האות S), אורכו כ-1 ס"מ, נושא קופסית (capsule) דמויית-אגס קצר, תלויה-נוטה מטה. בצעירותה צבע הקופסית כצבע הקש עד ורדרד והיא הולכת ומאדימה עם ההבשלה ובהתייבשותה (מכאן שמו העברי של המין, שאינו רשמי, על-פי השם העממי האנגלי, Pink-fruited Thread-moss, לאמור: "טחב-חוטי ורוד-פרי"). צוואר הקופסית קצר, פחות משליש אורך החלק הביצני. מכסה המנבג (operculum) קמור-חרוטי, מאדים. פי-המנבג (peristome) מפותח, כפול-טבעות שיניים (diplolepidous) - בטבעת החיצונית (exostome) ערוכות 16 שיניים משולשות, והטבעת הפנימית (endostome), עשויה קרום-בסיס (basal membrane), מחולק ל-16 מקטעים ריסניים דמויי-שיניים, הערוכות בין שיני האקזוסטום. עם ההבשלה הולכת הקופסית ומתקצרת וצורתה נעשית דמויית-כד, פיה פעור ושיני פי-המנבג החיצוניות חשופות וניכרות (יש להשתמש בזכוכית מגדלת על מנת להבחין בשיניים האופייניות). צבען אדום-כהה עד חום-כהה והן שהקנו למין את שמו המדעי, melanodon, מיוונית: malas - "כהה", "שחור"; odus - "שן", לאמור: "שחור-שיניים".
תקופת צמיחתה של פוהליה ורודה מתמשכת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לסוף האביב (אפריל). המנבגים מבשילים בסוף החורף ובתחילת האביב (בחודשים פברואר-מרץ).
פוהליה ורודה נדירה בישראל, גדלה בהרי יהודה ובגליל העליון, יש והיא מרובה במקום הימצאה. בית גידולה קרקעות לחות בקרבת מים זורמים, לעתים על אבנים וסלעים שבתוך פלגי מים זכים. תפוצתה העולמית נרחבת למדי ומשתרעת באסיה, אירופה, צפון אפריקה וצפון אמריקה.
המין פוהליה ורודה תואר בשנת 1982 על-ידי הבריולוג (חוקר הטחבים) האמריקני שואו (Jonathan Shaw, 1954-). למעשה תואר המין לראשונה בשנת 1827 על-ידי על-ידי הבריולוג השוייצרי-גרמני ברידל (Samuel Elisée Bridel-Brideri, 1761-1828), ששייכו לסוג טחובית (Bryum melanodon). שם הסוג, Pohlia, ניתן על-ידי אבי חקר הטחבים (בריולוגיה)", הרופא והבוטנאי הגרמני הדוויג (Johann Hedwig, 1799-1730), לכבודו של הרופא והבוטנאי הגרמני, בן דורו, פוהל (Johann Ehrenfried Pohl, 1746-1800). חיבורו של הדוויג בשם Species muscorum frondosorum ("מיני טחבי העלים") כלל את תיאור הסוג, יחד עם כמעט כל מיני הטחבים שהיו ידועים בזמנו ופורסם בשנת 1801, לאחר מותו.
בסוג פוהליה כ-200 מינים. בישראל נאספו 2 מינים, שניהם נדירים.
כתב: דרור מלמד