מלוח מאפיר הוא שיח רב-מופעים, לעתים נשיר ולעתים ירוק-עד, על-פי רוב דו-ביתי ולעתים נדירות חד-ביתי. מערכת שורשיו מפותחת ומסועפת, חודרת מספר מטרים אל עומק הקרקע. גבעוליו מעוצים. נופו רחב כגובהו, העשוי להגיע לכדי 2 מטרים ויותר. אברי הצמח מכוסים שערות בלוטיות הצוברות מלח, בהתייבשן המלח נראה ככיסוי קמחי, המקנה לצמח מראה מאפיר (מכאן שם המין, תרגומו של השם המדעי-לטיני, canescens). העלים יושבים, כמעט חסרי-פטוטרות, מסורגים, תמימים, סרגליים-מוארכים עד דמויי-ביצה הפוכה, קהים או מפורצים בקצותיהם, מעט בשרניים, מכוסים במעטה קמחי. העלים העליונים קטנים מהתחתונים.
הפרחים האבקניים-זכריים צהובים, לעתים מאדימים, ערוכים בצברים צפופים בראשי הענפים, להם 5 עלי עטיף ו-5 אבקנים. הפרחים העליניים-נקביים ערוכים באשכולות דמויי-שיבולים בחיקי עלים, בחלקי הצמח העליונים. הפרחים הנקביים חסרים עלי עטיף. בכל פרח שחלה עירומה, ממנה עולים 2 עמודי-עלי, חבויה ב-2 חפיות, מאוחות בבסיסן. עם ההפריה, גדלות החפיות ומכל אחת יוצאות 2 כנפיים רחבות, גלדניות, משוננות או כמעט תמימות, שטח פניהן חלק או מעורק. הפרי שקיק החפוי ב-4 הכנפיים, צהוב-חיוור ובו זרע יחיד (מכאן שמו האנגלי של הצמח: Fourwing Saltbush - "מלוח ארבע-הכנפיים"). מוכרים מספר זנים, הנבדלים בגודל וצורת החפיות המכונפות וכן ידועות צורות מעבר והכלאות ספונטניות בבר עם מיני מלוח אחרים, כולל מינים עשבוניים.
מלוח מאפיר פורח באביב ופירות ניתן למצוא בקיץ. הצמח הובא לישראל בשנות ה-70 של המאה הקודמת, כצמח מרעה ונשתל באדמות לס בנגב המערבי, אך לא התפשט ונותר נדיר למדי. תפוצתו העולמית משתרעת במרכז וצפון אמריקה ומשם הוחדר לאזורים אחרים כצמח מרעה.
מלוח מאפיר משמש כצמח מרעה לחיות בר וחיות במשק האדם באזורים יובשניים וכן לייצוב קרקעות ומניעת סחף וכגדרות חיות בצידי דרכים. ברפואה העממית שימש לבעיות עיכול והופק ממנו תכשיר לטיפול בעקיצות חרקים ולגירויי-עור כתוצאה מאבעבועות רוח וחצבת.
מלוח מאפיר תואר בשנת 1818 על-ידי הבוטנאי והזואולוג האנגלי נטל (Thomas Nuttall, 1786-1859), שאת רוב חייו המקצועיים עשה באמריקה בה חקר בעיקר את מיני הצמחים והעופות. למעשה תואר המין לראשונה בשנת 1813, כשייך לסוג שבטוט (Calligonum canescens), על-ידי הבוטנאי הגרמני פורש (Frederick Traugott Pursh, 1774-1820), שאף הוא בילה את מרבית חיו באמריקה וחקר את הפלורה שלה.
שמו המדעי של הסוג, Atriplex, הוא שם קדום לצמחי המלוח, הנזכר בכתבי חוקר הטבע הרומי פליניוס, בן המאה הראשונה לספירה (Gaius Plinius Secundus, 23- 79). השם העברי מלוח נזכר בתנ"ך כצמח מאכל לעניים (ראו "הצמח במקורות", משמאל). שימוש מודרני בשם זה לצמחי המלוח המוכרים לנו כיום הובא לראשונה ב"ילקוט הצמחים", בעריכת פסח אוירבך ומרדכי האזרחי, שיצא בשנת תר"ץ (1930) ע"י ועד הלשון העברית. השם מַלּוּחַ מַאֲפִיר נכלל ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל, שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
בסוג מלוח כ-255 מינים, בישראל נאספו כ-20 מינים (יתכן שזיהוי אחדים מהמינים שגוי), כמחציתם מצויים עד נפוצים והשאר נדירים.
מלוח מאפיר פורח באביב ופירות ניתן למצוא בקיץ. הצמח הובא לישראל בשנות ה-70 של המאה הקודמת, כצמח מרעה ונשתל באדמות לס בנגב המערבי, אך לא התפשט ונותר נדיר למדי. תפוצתו העולמית משתרעת במרכז וצפון אמריקה ומשם הוחדר לאזורים אחרים כצמח מרעה.
מלוח מאפיר משמש כצמח מרעה לחיות בר וחיות במשק האדם באזורים יובשניים וכן לייצוב קרקעות ומניעת סחף וכגדרות חיות בצידי דרכים. ברפואה העממית שימש לבעיות עיכול והופק ממנו תכשיר לטיפול בעקיצות חרקים ולגירויי-עור כתוצאה מאבעבועות רוח וחצבת.
מלוח מאפיר תואר בשנת 1818 על-ידי הבוטנאי והזואולוג האנגלי נטל (Thomas Nuttall, 1786-1859), שאת רוב חייו המקצועיים עשה באמריקה בה חקר בעיקר את מיני הצמחים והעופות. למעשה תואר המין לראשונה בשנת 1813, כשייך לסוג שבטוט (Calligonum canescens), על-ידי הבוטנאי הגרמני פורש (Frederick Traugott Pursh, 1774-1820), שאף הוא בילה את מרבית חיו באמריקה וחקר את הפלורה שלה.
שמו המדעי של הסוג, Atriplex, הוא שם קדום לצמחי המלוח, הנזכר בכתבי חוקר הטבע הרומי פליניוס, בן המאה הראשונה לספירה (Gaius Plinius Secundus, 23- 79). השם העברי מלוח נזכר בתנ"ך כצמח מאכל לעניים (ראו "הצמח במקורות", משמאל). שימוש מודרני בשם זה לצמחי המלוח המוכרים לנו כיום הובא לראשונה ב"ילקוט הצמחים", בעריכת פסח אוירבך ומרדכי האזרחי, שיצא בשנת תר"ץ (1930) ע"י ועד הלשון העברית. השם מַלּוּחַ מַאֲפִיר נכלל ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל, שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
בסוג מלוח כ-255 מינים, בישראל נאספו כ-20 מינים (יתכן שזיהוי אחדים מהמינים שגוי), כמחציתם מצויים עד נפוצים והשאר נדירים.
כתב: דרור מלמד