ריקציה מצויה

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

ריקציה מצויה היא טחב כבד ממשפחת ה-Ricciaceae, הגדל כשושנת (rossete) ויוצר משטחים קטנים צפופים. היצע בשרני, ירוק-חיוור, לעתים מכחיל, מתפצל 3-2 פעמים לאונות דו-קרניות, אורכן עד כ-1 ס"מ, מעוגלות בקצותיהן. אונות היצע חלקות, כמעט קטיפתיות, תכונה ייחודית למין זה, המבדילה אותו משאר מיני הריקציה המקומיים. לאורך שולי האונה ניכר לעתים גבול שקוף, צר מאוד, בעיקר בטחב הבוגר ובתנאי יובש יחסי. עורק האמצע בצורת V, עובר לאורך האונה כולה, עמוק יותר בקצה האונה והולך ונעשה רדוד ופחות ברור לקראת בסיסה. 

אברי המין, האנתרידיה הזכריים והארכגוניה הנקביות, מצויים על אותו פרט, באופן מעין "חד-ביתי" (Monoicous) וערוכים לאורך העורק המרכזי. קופסיות המנבגים כדוריות, שקועות ביצע, קורסות באופן בלתי-סדיר ואז משתחררים הנבגים.
ריקציה מצויה גדלה ברוב גלילות הארץ, ממרכז הנגב וצפונה, כולל לאורך הבקע הסורי-אפריקני. היא משגשגת בבתי גידול מגוונים, מאזורים לחים ועד יובשניים-חמים, באדמות חרסיתיות וחוליות, למרגלות סלעים חשופים ומוצלים ובקרקעות מדבריות חשופות. תפוצתה העולמית קוסמופוליטית.

ריקציה מצויה תוארה בשנת 1835, על-ידי הבוטנאי הגרמני בישוף (Gottlieb Wilhelm Bischoff, 1797-1854). שמו המדעי של המין, sorocarpa, מיוונית: sorus - "ערמה", "צבר",  carpos - "פרי", מאזכרת את צורת קופסית המנבג, הנראית כתלולית זעירה. שמו העברי של המין אינו רשמי והוא מוצע על פי השם האנגלי, Common Crystalwort.
שם הסוג, Riccia ניתן בשנת 1753 על-ידי מתארו, הטקסונום השוודי לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778) לכבודו של Pietro Francesco Ricci, שככל הידוע היה סנטור ובוטנאי איטלקי, שנמנה עם סגל החברה הבוטנית של פירנצה בשנת 1729.

הסוג ריקציה הוא אחד הגדולים מבין סוגי טחבי הכבד וכולל יותר מ-170 מינים. בישראל נאספו 14 מינים, חלקם נדירים.

כתב: דרור מלמד