נשרן מכחיל פורח באביב. הוא גדל בשולי חורשים, בבתות וגריגות ומצוי בצפון הארץ ומרכזה. תפוצתו העולמית מוגבלת לישראל, לבנון, סוריה וטורקיה.
נשרן מכחיל תואר בשנת 1859 בידי צמד הבוטנאים, הצרפתי דסבו (Étienne-Émile Desvaux, 1830-1854) והשוויצרי בואסייה (Pierre Edmond Boissier, 1810-1885), מחשובי החוקרים של הצומח במזרח התיכון, אשר בחיבורו הנרחב "Flora Orientalis" ("הצומח של המזרח") תיאר אלפי מינים חדשים למדע. השניים קראו את המין, blancheanum, לכבודו של הבוטנאי הצרפתי בלאנש (Charles Isidore Blanche, 1823-1887), חוקר צמחיית המזרח התיכון וידידו של בואסייה. בדרך כלל שמות מינים הקרויים על שם אישים אינם מוחלפים בעברית ולפיכך מן הראוי היה לקרוא למין "נשרן בלאנש". ככל הנראה הסיבה לסטייה מכלל זה במקרה דנן נובעת מזיהוי מוטעה של המין ע"י פרופ' אלכסנדר איג (1894-1938), מראשוני הבוטנאים בארץ ישראל, ראש המחלקה הראשון לבוטניקה באוניברסיטה העברית ומייסד הגן הבוטני בהר הצופים. איג הגדיר את המין בשעתו (1927) כ-Oryzopsis coerulescens (בעבר נכללו מיני הנשרן בסוג Oryzopsis) ו-coerulescens משמעו בלטינית: "כחלחל", אולם מין זה אינו מצוי בארץ-ישראל. ב"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל" מאת הפרופ' אלכסנדר איג, מיכאל זהרי ונעמי פינברון (תשי"ג, 1953), מופיע הצמח עדיין בשם המדעי Oryzopsis coerulescens ושם נזכר לראשונה שמו העברי "נשרן מכחיל", בהתאמה לשם הלטיני. שם עברי זה נשמר בחלק הרביעי של הפלורה פלשתינה (1986) שנכתב בידי עוזרתו של איג, הפרופ' נעמי פינברון, למרות שכאן כבר תוקן השם המדעי ל-Piptatherum blancheanum. לימים נכלל השם "נשרן מכחיל" ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003). שם הסוג "נשרן" נזכר לראשונה במילון לצמחי ארץ-ישראל (שמות המשפחות והסוגים) עברית-לטינית, שיצא לאור בהוצאת ועד הלשון העברית בסיוע מוסד ביאליק שעל-יד הסוכנות היהודית בארץ-ישראל, ירושלים תש"ו (1946).
בסוג נשרן 36 מינים מוסכמים, 4 מהם נאספו בישראל.
כתב: דרור מלמד