גרגרנית החילבה (לשעבר גרגרנית יוונית) היא קטנית תרבותית או פליטת-תרבות. זהו צמח חד-שנתי זקוף, גובהו 30 ס"מ, והוא מכוסה שערת דלילות. כל חלקי הצמח מדיפים ריח עז. המין ניכר בפטוטרת העלה, שיש לה כנפיים לאורכה. העלעלים דמויי ביצה הפוכה, גדולים, אורכם 14–20 מ"מ. שפתם משוננת קלות בחלק הרחוק מהבסיס. מגדלים אותה בתרבות למספוא לבהמות, וכן כצמח-תבלין וכצמח-רפואה. מניחים שהיא תורבתה מהמין גרגרנית בירותית.
גרגרנית החילבה פורחת במרס–אפריל. הפרח פרפני בצבע לבן או קרם. הפרי פחוס, דמוי חרב, ארוך (6–15 ס"מ) ורחב (4 מ"מ), על הפרי עורקים מרווחים.
גרגרנית החילבה היא גידול חקלאי תרבותי, הפולש לבר באקראי. נמצא בפלשת, השפלה, הרי יהודה והגליל העליון.
היא חביבה כתבלין על תימנים ואחרים, בעיקר מיוצאי המזרח התיכון. טובה לטיפול בסכרת. ברפואה העממית יש לה עוד שימושים רבים: נגד שיעול, להורדת לחץ-דם, כמעורר תאוה מינית, נגד קשקשים בשיער, נגד נשירת שיער, לטיפול בכאב-בטן ובדלקת מעיים, לפצעים בפה, לכאב גרון ועוד.
הסוג גרגרנית כולל קטניות שעליהן תלתניים ושפות עלעליהן משוננות. פטוטרת העלה קצרה מהעלעלים. העלעל האמצעי נישא על פטוטרית. עלי הלואי משוננים או גזורים, שונים מהעלעלים, מעורים בפטוטרת העלה. אין קנוקנות. בפרח 9 אבקנים מאוחים לצינור, העשירי חופשי. ההאבקה מתבצעת במנגנון של "משחת השיניים", כמו בתורמוס. הפרי הוא תרמיל מוארך לרוב, לפעמים קשתי. הוא בולט מן הגביע (להבדיל ממיני הסוג הקרוב תלתן), ואינו סלילוני (להבדיל ממיני הסוג הקרוב אספסת, אף שהבדלה זו היא גמישה). בפרי יותר מ-2 זרעים. בסוג 150 מינים, רובם חד-שנתיים. בארץ 21 מינים, כולם חד-שנתיים. השם מקורו בתלמוד הירושלמי, אך יתכן שהכוונה שם היא לסוג אחר (תלתן), או שלא הבדילו בין סוגים אלה.
כתב מייק לבנה