תלתן בלוטי

הדפסה
  Trifolium glanduliferum שם מדעי
קטניות
Fabaceae
משפחה
5 מס' עלי כותרת
תלתני צורת העלה
משונן שפת העלה
חברות שיחים (בתה וגריגה) בית גידול
עגול צורת הגבעול
חד-שנתי צורת חיים
גולן, חרמון, גליל, עמק ירדן עליון, עמקים, כרמל, הרי שומרון, הרי יהודה, שרון, שפלה, תפוצה בארץ
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
צופני

תלתן  בלוטי
צילום: © דרור מלמד   , פברואר
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

תלתן בלוטי הוא צמח עשבוני חד-שנתי, קרח, נטוי עד זקוף, גובהו 25-10 ס"מ. הגבעולים גליליים, לעתים מסתעפים מעט, נושאים עלים תלתניים בעלי פטוטרת קצרה, החבוקה ע"י זוג עלי לוואי משוננים, מאוחים עם הפטוטרת עד ליותר ממחצית אורכם. העלעלים עגלגלים בצעירותם ובהתבגר הצמח הם הופכים ביצתיים, מוארכים ושפתם משוננת. בקצות שיני העלעלים ועלי הלוואי, או ביניהן, ניתן לעתים להבחין, בעזרת זכוכית מגדלת, בבלוטות או בשערות בלוטיות. אלו הן שהקנו למין את שמו (השם המדעי Trifolium בלטינית הוא תלתן, tri- שלשה, folium עלה; gland -בלוטה, fero – נושא; glanduliferum – נושא בלוטות).
התפרחות כדוריות עד ביצתיות, נישאות בראשי הגבעולים. צבע עלי הכותרת ורוד-סגול והוא נעשה עז עם התבגרות הצמח. הגביע קצר בהרבה מהכותרת, קרח, בעל שיניים בלתי-שוות, הארוכות בדרך-כלל מצינור הגביע ולועו נותר פתוח לאחר ההבשלה. התרמיל ארוך מצינור הגביע, מכיל 2 זרעים קטנים, צהובים, ביצתיים. הפריחה בחודשי האביב.
בית גידולו של תלתן בלוטי הוא בתות עשבוניות והוא מצוי ברוב גלילות הארץ הצפוניות והמרכזיות.
תפוצתו העולמית במזרח התיכון והוא יובא לאוסטרליה כדי לשמש כגידול למספוא. מחקרים הראו כי הצמח זקוק למאביקים, בעיקר דבורים, כדי לייצר זרעים ואינו מסוגל לבצע הפריה עצמית.
תלתן בלוטי מכיל מספר מטבוליטים משניים דוחי חרקים, יחודיים לו והמגנים על הצמח מפני מזיקים (מאמר על בידוד חומרים אלה ניתן למצוא בכתב העת המדעי Journal of Agricultural and Food Chemistry, כרך 53, עמ' 6240-6245, משנת 2005).

תלתן הוא סוג גדול ומגוון במשפחת הקטניות (לשעבר הפרפניים), בסדרת הקטניות. מספר מיניו מגיע ל-280. בארץ 51 מינים, והריהו הסוג השני בגודלו (במספר מיניו) בארץ, אחרי קדד. הארץ משמשת מרכז חשוב בתפוצתו העולמית ובמחקר הסוג. רוב המינים בארץ הם עשבים חד-שנתיים זקופים, מיעוטם עשבים רב-שנתיים. מיניו מאכלסים בתי-גידול רבים.
הסימן הברור של הסוג הוא העלים תלתניים, כלומר מורכבים משלושה (תלת) עלעלים, ומכאן שמו. אין הוא הפרפרני היחיד שעליו תלתניים, אך הוא שזכה בשם שמציין את התכונה הזאת. ברוב מיני התלתן יוצאים כל 3 העלעלים מנקודה אחת, במינים ספורים (7 מינים בארץ) נישא העלעל האמצעי על פטוטרית קצרה מעל מפגש שני העלעלים הצדדיים.
הפרחים ערוכים לרוב בקרקפות מרובות-פרחים. הפרח פרפרני, מייצר צוף, הנאגר בציפורן של מפרש הכותרת. החרק חונה על משוטי הכותרת וחותר לצוף שבצינור הפרח, וכך הוא מוריד את הסירה וגורם להזדקרות האבקנים (או מאוחר יותר – הצלקת) המסתתרים בה.
הפרי הוא תרמיל הכלוא בגביע ואינו נפתח, ובו זרעים מעטים: לרוב 1–2, לפעמים עד 8. הוא מצויד בשיניים או ווים, ומופץ בשלמותו כיחידה אחת, נאחז בנוצות של עופות או בשיער של יונקים.
בני הסוג נבדלים מהסוג הדומה שברק בעלים ובאבקנים – עלי השברק ריחניים והם נושאים בלוטות או שערות בלוטיות, ועלי התלתן לרוב אינם כך; ותשעה מתוך עשרת האבקנים של תלתן זיריהם מאוחים לצינור בעוד העשירי חופשי, ואילו בשברק כל עשרת הזירים מאוחים.
בתרבות מגדלים תלתן למזון לחיות-המשק כמספוא ירוק או מיובש כחציר, וכן למרעה ולזבל ירוק במחזור הזרעים. הוא מועיל גם כצמח-דבש לדבורים. היבול השנתי העולמי הוא 84 מיליון טון לשנה.

כתבו דרור מלמד ומייק לבנה

מקורות מידע

הצמח במקורות

השם תלתן נזכר כמה פעמים במשנה. במסכת כלאיים (פרק ב', משנה ה') מורה המשנה כי אין חובה לנכש עשבים שוטים שצמחו בינות לתלתן המגודל כצמח מספוא לבהמות ואין לחשוש לכלאיים, משום שאין בעל הבית מעוניין בעשבים אלה והם לו מטרד: "וְכֵן תִּלְתָּן שֶׁהֶעֱלָה מִינֵי צְמָחִים - אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְנַכֵּשׁ".
במסכת מעשרות (פרק א', משניות ב'-ג')  מסבירה המשנה כי חובת הפרשת מעשרות מהתלתן היא משלב שהפרי בשל דיו, על מנת שזרעיו יוכלו לנבוט ולגדל את הדור הבא: "מֵאֵימָתַי הַפֵּרוֹת חַיָּבוֹת בַּמַּעַשְׂרוֹת... הַתִּלְתָּן - מִשֶּׁתְּצַמֵּחַ".
המפרשים ורש"י בראשם, זיהו את התלתן המשנאי עם המין גרגרנית החילבה.  השם תלתן נשמר למין גרגרנית החילבה גם במילונם של פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), "ילקוט הצמחים", שיצא לאור ע"י ועד הלשון העברית בשנת תר"ץ (1930). רק שנה מאוחר יותר הוחל להשתמש באופן סדיר בשם תלתן לסוג המוכר לנו כיום בשם זה ע"י איג וחבריו במגדיר הצמחים שערכו וראה אור בשנת 1931.

כתב: דרור מלמד


 
גינון חסכוני בצמחי בר