דרדר המדבר הוא קוץ חד-שנתי מדברי מסועף מאוד. זהו דרדר טיפוסי, שקוצי המעטפת שלו מסגירים מיד את שייכותו לסוג זה. העלים בבסיס הצמח שסועים עמוקות, כינוריים. ככל שעולים במעלה הגבעולים העלים מפורצים פחות וקטנים וצרים יותר. העלים העליונים מוארכים, רוחבם המרבי הוא סמוך לקצה ("דמוי מרית"), שפתם מפורצת במפרצים רדודים בלבד, אך היא גלונית מאוד. העלה יושב, בסיסו חובק את הגבעול.
דרדר-המדבר פורח ממרס עד מאי. הקרקפות קטנות. חפי המעטפת שעירים במקצת, שוליהם קרומיים צרים. בקצה עלה המעטפת מזדקר קוץ ארוך וקשה, ובבסיסו 1–2 זוגות של קוצים צדיים קצרים ודקים. במעטפת משתרגים קורים מעטים. המין רב-גוני, כותרות פרחיו יכולות לקבל צבע לבן או קרם או צהוב או ורוד או ארגמן. צינור האבקנים צהוב וקצהו חום כהה. לזרעון ציצית שזיפיה חלקים.
דרדר-המדבר גדל בנופי מדבר וערבה בבתי-גידול מגוונים: צידי-דרכים, ואדיות, מדרונות ומישורים. הוא עולה בקרקעות שונים: לס, חצץ, חול וקירטון. הוא נפוץ בכל חלקי הנגב, במדבר יהודה ובדרום הבקעה. תפוצתו העולמית משתרעת במדבריות דרום-מערב אסיה.
בסוג דרדר 600 מינים, בארץ 22, מהם 5 אנדמיים לארץ-ישראל או לסביבתה הקרובה. מינים אחדים של דרדר מקובלים בגינות-נוי. העלים יוצאים בתחילת החורף בבסיס הצמח דוּרים-דוּרים, ונראה שזה המקור לשם הסוג בעברית ובערבית. העלים האלה נאספים על-ידי ערביי הארץ כירק לסלט, טעמם מריר עדין. רוב מיני הדרדר קוצניים. העלים והגבעולים אינם קוצניים, הקוצים מרוכזים בעלי-המעטפת (חפים), המקיפים את התפרחות. חפים אלה קרומיים או גלדניים, רעופים, ומסתיימים לרוב בקוץ. כל הפרחים צינוריים. הפרחים החיצוניים בקרקפת עקרים, חסרים שחלה, עלי ואבקנים. לעיתים הם גדולים יותר מפרחי המרכז, והם בלתי-נכונים (א-סימטריים), משמשים מעין שלט-פרסומת לקרוא מרחוק לחרקים המאביקים. הפרחים הפנימיים דו-מיניים, נכונים, כל אחד מהם זקוק להאבקה נפרדת. האבקה עצמית נמנעת בזכות הפרדה במועדי ההבשלה של החלק הזכרי (האבקנים) והחלק הנקבי (הצלקת): האבקנים מבשילים קודם, ורק אחרי כמה ימים מבשילה הצלקת. מנגנון ההאבקה מופלא, מומלץ להפעילו באמצעו קיסם ולעקוב אחריו: האבקנים בפרח מאוחים, יוצרים יחד צינור המקיף את עמוד העלי. המאבקים (שקי-האבקה שבראש האבקנים) פונים פנימה. כאשר מבשילה האבקה בתוך הצינור, הרי הצלקת (שבראש עמוד העלי החבוי בתוך הצינור) עוד לא בשלה לקלוט אבקה. חרק הנוגע בפרח בשל מחולל בפרח תגובה מדהימה: צינור האבקנים מתחיל "להתלבט", מתנועע בתנועה גלית, מתקצר, ואז הצלקת (שאינה מתקצרת) דוחפת כמו בוכנה גושיש אבקה אל ראש הצינור, וזה נדבק לחרק. כשיגיע החרק אל פרח אחר, שהצלקת שלו כבר בשלה ובולטת, הוא יאביק את הצלקת. הזרעים מצויידים לרוב בציצית, המסייעת לפיזורם ברוח.
כתב מייק לבנה