ולריינית עטורה

הדפסה
  Valerianella coronata שם מדעי
ולריניים
Valerianaceae
משפחה
מאוחה מס' עלי כותרת
פשוט צורת העלה
תמים שפת העלה
חברות שיחים (בתה וגריגה) בית גידול
עגול צורת הגבעול
חד-שנתי צורת חיים
גולן, חרמון, גליל, גלבוע, כרמל, מדבר שומרון, הרי יהודה, שרון, שפלה, נגב צפוני, נגב והרי אילת, תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה

דווח לנו

ולריינית  עטורה
צילום: © יובל עברון   בית נטופה, מרץ
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

ולריינית עטורה היא צמח עשבוני חד-שנתי, עדין, זקוף, גובהו 40-10 ס"מ. הגבעולים עטויים זיפים עדינים קצרצרים ולעתים קרובות מסתעפים באופן דו-קרני לענפים דקים, הנושאים בראשם תפרחות עשויות צברי פרחים זעירים צפופים. העלים נגדיים, מוארכים, משוננים מעט בשיניים אחדות המרוחקות זו מזו. העלים העליונים משוננים ביתר צפיפות או מחולקים לאונות סרגליות ובהגדלה ניתן להבחין בריסים עדינים בבסיסם. בבסיס התפרחות חפים איזמלניים, עטויי זיפים, שוליהם ריסניים. התפרחות קרקפות כדוריות, לרוב שתיים בראש כל גבעול או ענף, נישאות על מזלג עוקצים מעל החפים. הגביע דמוי-פעמון שבו האוגן בן 6 אונות משולשות, מאונקלות בקצותן, לעתים שעיר. הכותרת עדינה, סגלגלה-תכלכלה, דמויית-משפך ולו אוגן בן 5 אונות, דומה מאוד לכותרות פרחי כל בני הסוג ולריינית. לפרחים 3 אבקנים, עמוד עלי אחד ושחלה תחתית בת 3 מגורות, שתי הקיצוניות עקרות ורק באמצעית ביצית יחידה. הפרי זרעון גלילי עד ארבע-צלעי, אורכו 3.5-2 מ"מ, שעיר, קמור מגבו, בחזיתו שקע עמוק לכל אורכו, הוא עשוי 3 מגורות, השתיים הקיצוניות עקרות והן קטנות מהמגורה האמצעית הפוריה. בראש הפרי ניכר אוגן הגביע הפורה, ההופך קרומי ומעורק באופן בולט עם ההבשלה, הוא דמוי קערה רחבה בהרבה מהפרי, שפתה מחולקת ל-6 אונות משולשות-ביצניות, המסתיימות, כל אחת, בחוד שקצהו מאונקל, לעתים מרכז אוגן הגביע שעיר.
ולריינית עטורה פורחת בשלהי החורף ובאביב. בית גידולה מדרונות ובתה והיא מצויה ברוב גלילות הארץ, למעט דרום הנגב והערבה. תפוצתה העולמית באירופה, אסיה וצפון-אפריקה.
ולריינית עטורה תוארה בשנת 1805 ע"י הבוטנאי השוויצרי דה קנדול (Augustin Pyramus de Candolle, 1778-1841), שהיה הראשון שתיאר את "השעון הביולוגי" בצמחים והיה אבי תיאוריית "מלחמת הטבע", על פיה מינים שונים מפתחים מנגנונים דומים למרות שאלו לא היו קיימים באב-קדמון משותף, רעיון שהשפיע על צ'ארלס דארווין בגיבוש תיאוריית הברירה הטבעית. למעשה תואר המין כבר בשנת 1753 מאזור פורטוגל, ע"י אבי הטקסונומיה המודרנית, השוודי קארל לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778), אשר שייך את המין לזן בסוג ולריינה (Valeriana locusta L. var. coronata  L). שם הסוג העברי, ולריינית, כשמו המדעי, Valerianella, הוא הקטנה של השם ולריינה (Valeriana), סוג אחר במשפחה, שנגזר מן המילה הלטינית valere - "בריאות" ואשר נטבע בימי הביניים, עת הוחל השימוש בתרופות משככות כאבים מן החומר ולריאן, המופק משורשי אחד ממיני הסוג - ולריאנה רפואית (V. officinalis). שם המין מאזכר את מבנה אוגן הגביע הנדמה ככתר בראש הפרי (השם המדעי: coronata, מלטינית - "נושא כתר", "מוכתר"). שם המין וָלֶרְיָנִית עֲטוּרָה נזכר במגדיר הצמחים העברי הראשון, ה"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל", מאת א. איג, מ. זהרי ונ. פינברון, שיצא לאור בשנת תרצ"א (1921) על ידי האוניברסיטה העברית בירושלים ונכלל ברשימת שמות צמחי ארץ-ישראל שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
הסוג ולריינית עובר תהפוכות טקסונומיות בשנים האחרונות. על פי חלק מרשימות הצמחים המקובלות ישנם 46 מינים מוסכמים וכמעט 120 מינים מתוארים נוספים, הנמצאים בבדיקה, שמא חלקם הינו למעשה שמות נרדפים לאותו מין. בישראל נאספו 15 מינים, רובם נדירים.

כתב: דרור מלמד



מקורות מידע



 
צימרים בצפון   גינון חסכוני בצמחי בר  

israelbiz- בניית אתרים