חלבלוב מגובשש

חלבלוב מגובשש הוא בן-שיח נמוך ומסועף, כדורי וצפוף, נשיר-קיץ, שכיח ובולט מאוד בנוף. קוטרו 30–60 ס"מ. הוא משנה את הופעתו וצבעיו מעונה לעונה: מלבלב ומוריק בחורף, מצהיב כולו לקראת הפריחה באביב, מאדים לקראת השלכת בקיץ, ומאפיר ללא עלוה בסתיו. זה המין היחיד של חלבלוב בארץ שענפיו מעוצים, כל יתר עשרות המינים (פרט לחלבלוב השיח הנדיר) הם צמחים עשבוניים, או שהם מעוצים רק בבסיסם.
חלבלוב מגובשש פורח כבר מינואר, ומתמיד בפריחתו עד אפריל. התפרחות ערוכות בסוככים בני 4–6 קרניים, בראש כל קרן 1–3 תפרחות. עלי המעטפת של הסוכך מצהיבים לקראת הפריחה ומקנים לצמח כולו זוהר צהוב הזועק למרחוק. הפרי כדורי, עם 3 צלעות, פניו מגובששים בצורה בולטת, מכאן שמו העברי. שמו המדעי נקרא על שם ירושלים.
חלבלוב מגובשש גדל במקומות רבים, בסוגי-קרקע מגוונים, ברחבי החבל הימתיכוני ובחבל הספר, מצפון הנגב עד לגליל וממישור החוף עד למדבר יהודה ולגולן. תכופות עוטר עומד צפוף של מין זה את חלקו העליון של מדרון סלעי תלול או קיר-סלע לכל אורכו. הוא משגשג במיוחד בראשי מדרונות בזלתיים בגולן, אך גם בנוף גירני, למשל לאורך ראש הקניון של נחל עיון. אפשר למצוא אותו גם בנוף דל-עצים בקרקע טרה-רוסה אדומה, קאוליניטית, דלת מים, שהתפתחה על גבי מסלע קרסטי של גיר בר-כוכבא מגיל איאוקן תיכון במזרחו של הגליל העליון, שם הוגדרה חברת-צומח של אלה אטלנטית וחלבלוב מגובשש.
תפוצתו העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון.


חלבלוב הוא סוג רב-מינים. באברי הצמח זורם שרף חלבי מר, צורב ורעיל, ובו רעל הנקרא לפי שמו המדעי של הסוג בשם איפורבין. יש הנשבעים כי מריחת השרף מועילה כמחסלת יבלות בעור, אחרים רואים בשרף רעל מסוכן. הוא נחשב גם כחומר המעורר סרטן (קארצינוגני).
חלבלוב מצטיין בתפרחת מיוחדת במינה, מגובשת באופיה. על עיקרון בסיסי זה יש כל כך הרבה ואריאציות, עד שהסוג כולל כ-2000 מינים בעולם, והוא מתחרה על התואר "הסוג הגדול ביותר בעולם" (גדול מבחינת מספר המינים הכלולים בו). בין המינים (באפריקה) גם עצים שענפיהם בשרניים. גם בצמחיית הבר של הארץ זה סוג גדול: גדלים בר בארץ למעלה מ-40 מיני חלבלוב, אחדים מהם זרים, ממוצא טרופי אמריקאי או אפריקאי, שפלשו לארץ רק במאה השנים האחרונות, עם התעצמות התחבורה העולמית. כן מגדלים בארץ עוד 12 מינים של צמחי-נוי מסוג זה, כגון חלבלוב הדוּר וחלבלוב קוצני.
התפרחת במיני החלבלובים מדמה פרח בודד עם עלי אחד ו-4 אבקנים, אך מבחינת מוצאה מסתבר שהיא תפרחת בת פרחים אחדים. בהיקפה יש 4–8 עלי מעטפת מאוחים, הערוכים במבנה של גביע או כוס, בדומה לעלי-כותרת של פרח רגיל. צבעם ירוק, והוא מצהיב במהלך הפריחה. במינים תרבותיים מסויימים צבעם אדום לוהט (ולכן מגדלים מינים אלה בגינות). בין עלי המעטפת ניצבות בלוטות-צוף גדולות ובולטות לעין, לעיתים קרובות נשלחות מהבלוטה הצידה בליטות בצורת קרניים. צורת הבלוטה והקרניים משמשת תכופות כסימן-היכר להבחנה בין מיני החלבלוב. פנימה לעלי המעטפת ערוכים כמה פרחים זכריים, כל אחד מהם עם אבקן בודד אחד, בדומה לאבקנים של פרח רגיל. במרכז בין הפרחים הזכריים יושב, בדומה לעֱלִי של פרח רגיל, פרח נקבי בודד, עם עֱלִי אחד ו-6 צלקות. הפרח הנקבי מבשיל לפני הפרח האבקני, מונע בכך האבקה עצמית. הצוף משחתי. המאביקים הם זבובים, יתושים וחיפושיות, הבאים למען הצוף והאבקה. הפרי מחולק ל-3 מגורות, בכל אחת מהן זרע בודד. הוא נפתח ב-3 קשוות. אברי פרי שמספרם 3 הם תופעה חריגה בין הצמחים הדו-פסיגיים, אך אופיינית למשפחת החלבלוביים. בראש הזרע יש לרוב תוספת שומנית (קארונקולה), החביבה על נמלים ומסייעת לחלבלוב להפיץ את זרעיו באמצעותן.
בסוג חלבלוב מונים 2,000 מינים בעולם, בארץ 40 מיני בר (רובם מקומיים, חלקם פולשים שהתאקלמו והתבססו), ועוד 12 מינים מיובאים נשתלים בגינות נוי.
במשפחת החלבלוביים כלולים בארץ גם קיקיון, מרקולית, שלוחית ולשישית. בעולם חשובים במשפחה זו מיני מַנִיהֹוט (קסבה, טפיוקה, מניוֹק), שהם צמח המאכל העיקרי באזורים הטרופים של דרום אמריקה ואפריקה; וכן הסוג הֶבֵאָה (Hevea) שמפיקים ממנו קאוצ'וק, חומר הגלם לייצור צמיגים ושאר מוצרי גומי. המין חלבלוב רותמי, שמוצאו ממזרח אפריקה, נזכר בספרות המדעית כמקור אפשרי לייצור תחליף דלק, נושא הנמצא כיום במרכז ההתעניינות של מחקרים בוטניים רבים.

כתב מייק לבנה