ספלול השדה הוא צמח שהפרח שלו מוזר, ציורי, מעניין בצורתו ובתפקודו. הצמח רב-שנתי שרוע, קוטרו חצי מטר. העלה דמוי-חץ, בסיסו מפורץ (לָבוּב) במפרץ רחב ומעוגל. אונות העלה (שולי המפרץ) ארוכות מרוחבן. העלים מסורגים, פשוטים, תמימי-שוליים, והם ערוכים בשני טורים צפופים לאורך הגבעולים, רעופים, מזכירים פגודה.
ספלול השדה פורח ממארס עד יולי. צריך לחפש את הפרח בתוך הצמח במכוון, כי הפרחים מסתתרים בין העלים בתחתית הצמח. הפרח דמוי מקטרת או חצוצרה, עם צינור ארוך ואוגן קצר דמוי אוזן. אורך הפרח 6 ס"מ, והוא נישא בודד על עוקץ היוצא מחיק עלה, עוקץ הפרח ארוך כאורך הפרח. זהו פרח-מלכודת, כמו הלופיים. צבעי הפרחים כהים וריחם מסריח כריח בשר נרקב, והוא מושך חרקים הנזונים מבשר רקוב. אין צוף. הפרח דו-מיני, לא נכון. השחלה תחתית. הצלקות מבשילות לפני האבקנים וההאבקה זרה. אין גביע. הכותרת מורכבת מצינור ואוגן. הצינור במין זה רחב (יותר מ-15 מ"מ), מפותל, בתוכו שערות הפונות מטה ומונעות מהחרקים שנכנסו לצאת עד שהן נובלות. מעניין שהחרקים שנלכדו ממהרים, אחרי שהשתחררו, להתפתות שנית ולהיכנס לפרח נוסף (ולהאביקו). צינור העטיף צהוב–ירקרק. האוגן רחב (יותר מ-25 מ"מ), לָבוּב, שעיר מבפנים. שילוב צבעיו נאה: ירוק עטור בחום בהיר ומוכתם בדגם מעניין בחום כהה. האבקנים 6, מעורים בעמוד העלי ומאוחים ליחידה. הפרי ביצי, דמוי סלסילה, נפתח ב-6 קשוות, ציורי ויפה אף הוא – יש מדמים אותו לפנס-נייר סיני.
ספלול השדה גדל בשדות של אדמה כבדה. בעיקר באזור ההרים בצפון הארץ. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שבמזרחו של הים התיכון ובמערב אסיה.
השורשים משמשים לריפוי פצעים. בארצות אירופה מקובל שימוש בספלול להקלה של כאבי-לידה, וגם השם המדעי משמעו "מקל את הלידה".
צמחי סוג זה הם רעילים, וזאת הודות לרעלן בשם 'Aristolochic acid' ('חומצה אריסטולוצית') שנמצא בעלי הצמח. חרקים מסוימים פיתחו עמידות לרעלן זה. מבין חרקי ארץ ישראל שפיתחו עמידות לרעלן זה, בולטים פרפראים המכונים בעברית צבעוני
בסוג מעל ל 400 מינים, 6 בארץ, ועוד אחדים מטופחים בגינת הנוי – מטפסים יפי-פרחים-ופירות.
כתב מייק לבנה
על הסוג ספלול
הפרח בעל צורה ייחודית דמויית מקטרת, מה שהעניק לצמח שני שמות עממיים - Pipevine (״גפן המקטרת״) ו Dutchman's pipe (״מקטרת ההולנדים״). מקור השם העברי הוא כמובן צורת הספל שהפרח יוצר. לפרח הספלול מראה ייחודי, ה״כניסה״ לפרח נראית כמפרש או אוזן רחבה, ממנה נמשך צינור מעוקל כמקטרת המגיע לחלל בו מצויים אברי הרבייה - האבקנים והעלי, המחוברים אחד לשני. פרחי הספלולים הם פרוטוגניים, ז״א שהשחלה מבשילה לפני הבשלת האבקנים , ובכך נמנעת האבקה עצמית.
פרחי הספלולים מפיצים ריח רע המושך זבובים קטנים להיכנס אל הפרח ולהאביקו, הזבובים שנכנסים לפרח בשלב הנקבי שלו, יעברו דרך שערות הפונות אל תוך הפרח, יגיעו לחלל הנמצא בסופו ויתקעו שם, כיוון שלא יוכלו לעוף חזרה נגד כיוון השערות אם הגיעו מפרח שנמצא בשלב הזכרי - יפזרו את האבקה ממנו תוך כדי שוטטות בחלל הפרח, וכאשר הספלול עובר לשלב הזכרי האבקנים מבשילים ומתפזרים על הזבובים שנלכדו, השערות בצינור הפרח נושרות והזבובים יכולים לעוף לפרח אחר שנמצא בשלב הנקבי, ולבצע האבקה גם בו.
בישראל 6 מיני ספלול, כולם גדלים בחבל הים תיכוני של הארץ.
הנפוצים בהם:
ספלול מטפס (החורש) - צמח מטפס של חורשים בצפון הארץ
ספלול קטן - צמח קטן ונחבא של סדקי סלעים בחבל הים תיכוני
ספלול השדה מצוי באדמות כבדות
שלושת הנוספת - ס. ססגוני, ס.מחוספס וס. הגליל הם מינים נדירים של צפון הארץ בלבד.
הספלולים משמשים כפונדקאים היחידים של הפרפרים - צבעוני שקוף , צבעוני צהוב וצבעוני קשוט , מהם ניזונים הזחלים של המינים הללו.
כמו כן ספלולים רבים בעולם נחשבים כצמחי נוי.
כתב: אוהד בנימיני