גרניון הפקעות הוא צמח רב-שנתי חורפי (גיאופיט), גובהו 20 ס"מ. הפקעת עגולה או ביצית, טמונה עמוק באדמה, וכל חלקי צמח שמעל לפני הקרקע מתים מדי קיץ. בחורף עולים ישר מן הפקעת 2–3 עלים מאפירים, עגולים, שסועים עמוקות ל-5–9 אונות כאצבעות. מכיוון שאין העלה יוצא מן הגבעול, הריהו בוקע מן הקרקע כשהוא מרוחק מעט מהגבעול. הגבעול דק, זקוף, מסתעף בחלקו העליון, נושא 1–2 זוגות עלים בחלקו העליון (ואלה שסועים ל-3 אונות בלבד), אך מתחת להסתעפותו הראשונה אין לו עלים.
גרניון הפקעות פורח בין פברואר ליוני. הפרחים יפים וגדולים, קוטרם 3 ס"מ, והם ערוכים בסוכך ובו 2–9 פרחים. צבעם סגול נוטה לורוד, עם עורקי-אורך כהים. עלי הכותרת מפורצים קלות בראשם. פרחיו הם מטיפוס 5: יש להם 5 עלי גביע, 5 עלי כותרת , 10 אבקנים פורים ועוד 5 אבקנים עקרים. עלי הכותרת נפתחים בבוקר, נובלים כבר באותו יום אחרי הצהריים. עלי הגביע קטנים, אורכם 3–5 מ"מ. לפרי מקור ארוך, ובראשו נותר שריד של עמוד העלי באורך של פחות מחצי מ"מ.
גרניון הפקעות גדל בבתה בחבל ההרים הימתיכוניים, בערבות בחבל הספר ומעט גם במדבר. שכיח במיוחד במרומי החרמון, מעל רום של 1,000 מ'. תפוצתו העולמית רחבה, משתרעת בארצות שסביב הים התיכון, וגם הלאה צפונה ומזרחה, ממרוקו ועד אוזבקיסטן.
פקעות צעירות ראויות למאכל, מומלץ לקלותן.
הסוג גרניון קרוב לבן-משפחתו מקור-חסידה. לשניהם פרי עם מקור ארוך, המתפרק בהבשילו לאורכו ל-5 פרודותיו, ולכל פרודה מקור משלה, חלק מן המקור של הפרי כולו. השם גרניון משמעו ביוונית עגור, ומרמז לפרי שצורתו כצורת מקור העגור. אך בגרניון מתחילה הפרודה להיפרד מציר הפרי מלמטה, מהזרע, והמקור מסתלסל כלפי מעלה; ואילו במקור-חסידה מתחילה הפרודה להתנתק מלמעלה ומסתלסלת הצידה ("שעון" בפי הילדים). בפרח הגרניון יש 10 אבקנים פוריים, ואילו בפרח מקור-חסידה רק 5 מתוך 10 האבקנים הם פוריים, יתר ה-5 עקרים, חסרי מאבקים. לגבעול פרקים תפוחים. העלה מעורק ככף-יד, היינו עורקים ראשיים אחדים מסתעפים מנקודה אחת בבסיס העלה. בסוג 400 מינים, בארץ 8, מתוכם 6 הם חד-שנתיים. במשפחת הגרניים 11 סוגים ובהם 850 מינים. 5 עלי הגביע יציבים, 5 עלי הכותרת נשירים. מספר האבקנים 5 או כפולה של 5. הפרח הוא נקבי תחילה, היינו הצלקות מבשילות לפני האבקנים. הצמחים מכילים ברקמותיהם חומרי הגנה בפני מזיקים, ובהם בורסן ושמנים אתריים (מין של פלרגוניום ידוע כתבלין לתה). המינים המקובלים בתרבות, במיוחד לאדניות, ואשר נהוג לקרוא להם גרניום, שייכים ברובם לסוג נוסף, קרוב בן-משפחה לגרניון, ושמו הנכון הוא פלרגוניום.
כתב מייק לבנה