טחובית רעופה

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

טחובית רעופה היא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב זקוף, שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Bryaceae, יוצר כריות צפופות. הגמטופיט קטנטן, גובהו פחות מחצי ס"מ, ירוק-חיוור. הגבעולים מאדימים. העלים רעופים (מכאן שם המין העברי, שאינו רשמי), משווים לגבעול מראה גלילי שלאורכו התעבויות, נפרשים מעט בלחות. הטרפים קטנים, אורכם עד כ-1 מילימטר, ביצניים-מוארכים, קעורים, מצטררים בבת-אחת לכדי קצה מחודד, נימי, לעתים קרומי. עורק האמצע ניכר, מתמשך אל קצה העלה המחודד. שולי העלים פרושים. אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (dioicous). המנבג סטגוקרפי (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתח במכסה וכך משתחררים הנבגים. זיף המנבג ארוך, עליו נישאת קופסית (capsule) אגסית, אופקית עד נוטה מטה. מכסה המנבג (operculum) דמוי-חרוט כיפתי שבקצהו בליטה פטמתית. פי-המנבג (פריסטום) מפותח, עשוי 2 טבעות בנות 16 שיניים, כל אחת (exostome חיצוני וendostome- פנימי), שיני האקזוסטום צהבהבות, איזמלניות-מחודדות. המנבג ירוק בצעירותו ונעשה חום-כהה עם ההתבגרות.
טחובית רעופה מצויה פה ושם בישראל, במרכז הארץ ובצפונה. בית גידולה קרקעות חוליות וחרסיתיות, טוף, סלעים וקירות. תפוצתה העולמית בדרום-מערב ומרכז אסיה, אגן הים-התיכון אירופה וצפון-אפריקה.
לאורך השנים ראו חוקרים רבים את המין טחובית רעופה כזן של טחובית דשואה (B. caespiticium) ותיאורו הופיע תחת שמות זן שונים. בשנת 2005 תיאר צמד חוקרים, האמריקני ספנס (John Reed Spence, 1956) והאוסטרלית רמזי (Helen Patricia Ramsay, 1925), סוג חדש, Gemmabryum, אליו הופרדו מיני טחובית שלהם עלים רעופים, תאים מוארכים בקצה הטרף, תאים קצרים ורחבים בבסיס הטרף, הימצאות ניצני ריבוי וגטטיביים וסימנים נוספים. כמה שנים לאחר מכן, בשנת 2009, שייך ספנס את המין טחובית רעופה לסוג גמבריום (Gemmabryum kunzei), אף שבמין לא מוכרים ניצני ריבוי ובשיוך זה הוא מופיע בפלורה של צפון-אמריקה. המין המתואר מאירופה ומצפון-אמריקה, אינו נושא בדרך-כלל מנבגים, שלא כמו בישראל. כאן בחרנו להותיר את המין בשיוכו לסוג טחובית.
המין טחובית רעופה תואר בשנת 1819 על-ידי הבריולוג הגרמני הורנשוך (Christian Friedrich Hornschuch, 1793-1850), שקרא אותו לכבודו של הזואולוג והבוטנאי הגרמני קונץ (Gustav Kunze, 1793-1851).
שמו העברי של הסוג, טחובית, נטבע ע"י חלוץ חקר הטחבים בישראל, פליקס בילבסקי (1902-1979), עברות של השם המדעי Bryum, מיוונית: bryon - "טחב".
הסוג טחובית הוא אחד הגדולים בין טחבי העלים והטקסונומיה שלו מסובכת ביותר. לא ייפלא, אם כן, שברשימות מובילות הוא מונה 235 מינים מוסכמים וברשימות אחרות מגיע מספר המינים לכדי 800.  בישראל הוא הסוג עתיר המינים ביותר ומונה 19 מינים מקומיים.

כתב: דרור מלמד