ריקציה צרת-אונות

ריקציה צרת-אונות היא טחב כבד ממשפחת ה-Ricciaeae, היוצר מושבות חסרות סדר, ניכר באונות יצע צרות ועדינות, יחסית לשאר מיני הריקציה שבישראל (מכאן שמו העברי של המין, שאינו רשמי). היצע ירוק-מכחיל, מתפצל פעמיים עד ארבע פעמים לאונות צרות ודקות, ראשן מתרחב מעט, מעוגל, קצות האונות ושוליהן מסגילים. לעתים קרובות לאורך שולי אונות היצע ריסים שקופים קצרים, מועטים, דלילים. בחתך רוחב ניתן להבחין כי רוחב האונה עולה יותר מכפליים על גובהה. עורק האמצע רדוד, ניכר בקצה האונות בלבד, נראה כחריץ בקצה האונה ומשווה לה מראה אופייני. קשקשי הגחון שקופים, אינם חורגים אל מעבר לשולי האונות. אברי המין, האנתרידיה הזכריים והארכגוניה הנקביות, מצויים על אותו פרט, באופן מעין "חד-ביתי" (monoicous), ערוכים לאורך העורק המרכזי, נראים כנקודות אדומות-סגולות. קופסיות המנבגים כדוריות, שקועות ביצע, קורסות באופן בלתי-סדיר ואז משתחררים הנבגים.
ריקציה צרת-אונות מצויה פה ושם בישראל, גדלה בשרון, בגליל ובגולן. בית גידולה קרקעות חוליות וחרסיתיות, בינות לעשבים בבתות. תפוצתה העולמית במרכז ודרום-מערב אסיה, אגן הים-התיכון ואירופה.
ריקציה צרת-אונות תוארה בשנת 1903, על-ידי המיקולוג (חוקר הפטריות) הצרפתי קרוזלס (André-Étienne de Crozals ,1861-1932), שנעזר בהגדרת המין החדש בבריולוג (חוקר הטחבים) הגרמני וורנשטורף (Carl Friedrich Warnstorf, 1837-1921). האחרון טבע את שם המין, subbifurca, להבדילו ממין דומה - Riccia bifurca (ריקציה דו-קרנית) - בעזרת הקידומת sub (מלטינית: "תת", "דומה ל"). שם הסוג, Riccia ניתן בשנת 1753 על-ידי מתארו, הטקסונום השוודי לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778) לכבודו של Pietro Francesco Ricci, שככל הידוע היה סנטור ובוטנאי איטלקי, שנמנה עם סגל החברה הבוטנית של פירנצה בשנת 1729.
הסוג ריקציה הוא אחד הגדולים מבין סוגי טחבי הכבד וכולל יותר מ-170 מינים. בישראל נאספו 12 מינים, חלקם נדירים.

כתב: דרור מלמד

* תודה לבר שמש, שמצא את הטחב בפאתי בנימינה, על ההכוונה לאתר