דקשן קפוץ

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

דַקשֵׁן קָפוּץ הוא טחב-עלים פלאורוקרפי (pleurocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים על ענף צדדי של הגמטופיט ולא בראש הגבעול), המשתייך למשפחת Leptodontaceae (יש המשייכים אותו למשפחת Neckeraceae וכך הופיע בפלורה פלסטינה). הגמטופיט לעתים עדין, אך בדרך-כלל גס למדי, ירוק כהה. הגבעולים משתרכים ונושאים שרידי עלים קשקשיים (בטחבים צורת גבעול זו קרויה stoloniform), קצותיהם מסתעפים פעם אחת, או פעמיים לענפים צפופי-עלים. בהתייבש הטחב העלים רעופים והענפים קפוצים - גלולים-משובללים כלפי פנים, באופן ייחודי לסוג, מכאן שם המין העברי, שאינו רשמי. בלחות נפרשים הענפים והעלים. הטרפים קטנים, א-סימטריים, ביצניים, קצותיהם עגולים. עורק האמצע נמשך עד כדי שני-שלישים מאורך הטרף. אין עוד מין טחב הגדל בישראל שמראהו דומה לזה של דקשן קפוץ ולפיכך קל לזהותו. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים (מערך מעין "דו-ביתי", dioicous). המנבגים סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתחים במכסה וכך מתאפשר שחרור הנבגים. בבסיס הזיף חפיות (perichaetial leaves) איזמלניות-מתחדדות, ארוכות מהעלים, בסיסן מורחב, דמוי-נדן. קופסית המנבג סגלגלה, חומה, נישאת על זיף זקוף, קצרצר. מכסה המנבג (operculum) דמוי-מקור כפוף. פי-המנבג (peristome) עשוי 2 טבעות שיניים - exostome חיצוני שבו שיניים ישרות ועדינות (מכאן שם הסוג. גם השם המדעי, Leptodon, מיוונית: leptos  - "דק", "עדין", odon - "שן") ו-endostome פנימי, שרידי ואינו ניכר. במנבגים צעירים ניתן להבחין במצנפת (calyptra) דמויית-מקור שעיר. המצנפת ההפלואידית היא שארית מרקמת הארכגון, המכילה את תא הביצה. זיף המנבג הדיפלואידי מבקע את רקמת הארכגון ונושא אותה בקצהו, תוך התפתחותו. עם ההבשלה, נבקעת המצנפת בתחתיתה בסדק יחיד (מצנפת כבונה, cucullate) ונושרת. כאשר הטחב לח המנבגים חשופים בחלקם העליון של הענפים, אולם בהתייבשות מוסתרים המנבגים בינות לגבעולים הקפוצים.
דקשן קפוץ צומח משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל).
דקשן קפוץ מצוי פה ושם בגלילות הצפוניות של ישראל. הוא גדל על גזעי עצים ועל סלעי גיר ובזלת, בשולי חורשים. תפוצתו העולמית כמעט קוסמופוליטית.
דקשן קפוץ תואר בשנת 1803, על-ידי צמד החוקרים הגרמניים, האנטומולוג (חוקר חרקים) וובר (Friedrich Weber, 1781-1823) והבוטנאי מוהר (Daniel Matthias Heinrich Mohr, 1780-1808), מומחה לאצות וטחבים ומהראשונים שהחל למיין אצות על-פי דרכי הרביה שלהם. למעשה, תואר המין לראשונה על-ידי הבוטנאי הסקוטי דיקסון (James J. Dickson, 1738-1822), ששיכו לסוג Hypnum (כ-H. smithii). תיאור המין על-פי דיקסון הובא בספרו של הרופא והבוטנאי הגרמני הדוויג (Johann Hedwig, 1730-1799), הנחשב כ"אבי חקר הטחבים (הבריולוגיה)" והיה הראשון להבחין באברי המין הזכריים (אנתרידיה) והנקביים (ארכגוניה) שלהם ולתאר את מחזור חייהם. תיאור המין, יחד עם תיאוריהם של כמעט כל מיני הטחבים שהיו ידועים בזמנו, ראה אור לאחר מותו, בשנת 1801, בספרו הבסיסי Species Muscorum Frondosorum (בלטינית: "מיני טחבי העלים"). שמו המדעי של המין, smithii, לכבודו של הבוטנאי האנגלי סמית (Sir James Edward Smith, 1759-1828), מייסד החברה הליניאנית (The Linnean Soceity), אשר שמה לה למטרה להעמיק את חקר הטבע ומדע הטקסונומיה וקרויה על שמו של אבי הטקסונומיה המודרנית לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778), שאת ספריו ואוספיו החשובים רכש סמית מבנו בפרוטות.
שמו העברי של הסוג, דקשן, נטבע ע"י חלוץ חקר הטחבים בישראל, פליקס בילבסקי (1902-1979), שעלה לישראל מגרמניה בשנות ה-30 של המאה הקודמת. לצד עבודתו כרוקח, עסק רבות באיסוף וחקר הטחבים וספרו "מבוא לטחבים בישראל" פרץ דרך בתיאור טחבי ישראל.
בסוג דקשן 13 מינים, דקשן קפוץ הוא היחיד בסוג הגדל בישראל.

כתב: דרור מלמד