שלשית מצהיבה

שלשית מצהיבה היא דגני רב-שנתי, בעל ציצת שורשים סיביים, לעתים עם קנה שורש זוחל קצרצר, מסועף מבסיסו, זקוף, גובהו 80-20 ס"מ, גדל בגושים קטנים ודלילים. הקנים עדינים, עשויים 5-2 פרקים, חלקים, מבריקים. פי-נדני העלים שעיר. הלשונית שבין הנדן לטרף קרומית-ריסנית. הטרפים סרגליים-מחודדים, חלקים, או עטויי-שערות רכות משני צדדיהם. התפרחת מכבד מכונס, דמוי שיבולת מוארכת, המתבדר ונפרש בעת הפריחה וההאבקה וחוזר ומתכנס עם ההבשלה, צבעו הופך מירוק-זהוב לצהבהב, מכאן שם המין (גם השם המדעי, flavescens, מלטינית - "מצהיב"). ענפי המכבד רבים, מזוותים, ערוכים בחצאי-דורים, מתפצלים לעוקצים שכל אחד מהם נושא שיבולית יחידה. השיבוליות מוארכות-יתדניות, פחוסות מצדדיהן, מכילות 4-2 פרחים תלת-אבקניים פורים ופרח קיצוני מנוון, המתפרקים בהבשלה. הגלומות נותרות יציבות ואינן נושרות לאחר ההבשלה, קרומיות, מבריקות, מחודדות, קרין עובר לאורכן, בלתי שוות במידה ניכרת - הגלומה העליונה סגלגלה, מחודדת בקצה, הגלומה התחתונה איזמלנית, קצרה בכשליש עד מחצית מהגלומה העליונה. המוץ התחתון דמוי ביצה-הפוכה, גלדני, הולך ונעשה דק לקראת ראשו, מסתיים בשני זיפים קצרים, מלען כפוף כברך יוצא מגבו, שזור מתחת לברך, אורכו עד כפליים מהגלומה העליונה. המוץ העליון קרומי-לבנבן, דקיק, מעט קצר מן המוץ התחתון, מצטרר לקצה קהה, נמצא במנח "פעור" (gaping) מול המוץ התחתון, כך שבסיסי המוצים צמודים וקצותיהם מרוחקים זה מזה. הגרגיר מעורה במוצים. שלושת התוספתנים הזיפיים שבקצה המוץ - שני הזיפים והמלען – משותפים לסוגים שלשית ושילשון ומכאן שמם (גם השמות המדעיים לשלשית - Trisetum ולשילשון - Trisetaria, מיוונית: tries - "שלוש" ומלטינית: seta - "זיף", לאמור: "תלת-זיפי"). המינים הרב-שנתיים שוייכו בדרך-כלל לסוג שלשית. מחקרים מולקולאריים שנעשו בעת האחרונה הראו כי הסוג אינו חד-שושלתי (מונופילטי) וחלק מהמינים שהיו כלולים בו הופרדו למין חדש - Sibirotrisetum. 
שלשית מצהיבה מוכרת בספרות כצמח רעיל לבעלי-חיים, שאכילתו גורמת להצטברות סידן ברקמות רכות - שרירים, לב וכלי דם ראשיים. רעילות זו מקשה על ניידות בעלי החיים וגורמת לירידה בתפוקת החלב בבקר וצאן.
שלשית מצהיבה פורחת באביב. היא נדירה בישראל, גדלה באזור היישוב נמרוד והר קטע שלמרגלות החרמון, אך מרובה במקום הימצאה. תפוצתה העולמית משתרעת באסיה, אירופה, צפון אפריקה ומשם התפשטה גם לאמריקה ואוסטרליה.
שלשית מצהיבה תוארה בשנת 1812 על-ידי חוקר הטבע והאנטומולוג הצרפתי פליסו מבובואה  (Ambroise Marie François Joseph Palisot, Baron de Beauvois, 1752-1820). למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1753 על-ידי הטקסונום לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778), ששייכו לסוג שיבולת-שועל (Avena flavescens).