אספסת כדורית

חוקר הטבע והמחנך אמוץ כהן ראה בצמח "גלגל" המקראי את הכינוי הקדום לאספסת המוכרת לנו כיום: "וְרֻדַּף כְּמֹץ הָרִים לִפְנֵי רוּחַ וּכְגַלְגַּל לִפְנֵי סוּפָה" (ישעיהו י"ז, י"ג); "אֱלֹהַי, שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל, כְּקַשׁ לִפְנֵי-רוּחַ" (תהילים פ"ג, י"ד) - פירותיה היבשים של האספסת הם תרמילים בצורת גלגלים, הנקצרים ביחד עם הדגן ומובאים לגורן. בהיותם קלים מאד הם מתפזרים ומתגלגלים בשטח הגורן עם כל רוח (ראה: ד"ר טובה דיקשטיין, "ירקות השדה - צמחי בר אכילים - על מספר צמחי בר, זיהויים ושימושיהם בספרות חז"ל", באתר פארק נאות קדומים). רוב החוקרים אינם מסכימים עם קביעה זו ומזהים את הגלגל עם הצמח עכובית הגלגל.
השם אספסת מקורו בתלמוד, מן השפה הארמית. במקומות רבים מזכיר התלמוד עשב למאכל בהמות הקרוי "אספסתא": "דאמר רבא: עכו"ם דאמר ליה להאי ישראל 'קטול אספסתא בשבתא ושדי לחיותא, ואי לא קטילנא לך' - ליקטיל ולא לקטליה" (סנהדרין ע"ד, ע"א)  [גוי שפקד על ישראל: "קצור אספסת בשבת ותננה מזון לבהמותי ואם לא תעשה כך -אהרגך" - יקצור בשבת ואל יהרג, משום שאין כאן חילול השם, שהרי הגוי ביקש את העבודה בשבת לטובתו. מה שאין כן אם היה הגוי מבקש מהיהודי לקצור אספסת בשבת כדי להשמידה סתם, רק כדי להעבירו על דתו, ועל קידוש השם במקרה זה יהרג ואל יעבור]. האספסת התלמודית הינה ירק מספוא המצמח פירותיו במהירות, קוצרים אותה והיא חוזרת וגדלה וחוזרים וקוצרים אותה, במשך זמן קצר (ראה בבא בתרא כ"ח, ע"ב).
ככל הנראה, מקור השם הוא במילה הפרסית aspast - "מספוא".
אחד הראשונים שעשה בשם זה שימוש הוא אפרים רובינוביץ' (הראובני, בוטנאי וחוקר צמחי ארץ-ישראל, אביו של נגה הראובני מייסד "נאות קדומים"), בספרו "שמות צמחי ארץ ישראל שנתחדשו או שנתבררו" שראה אור בשנת תרע"ז (1917). הוא מביא את השם "שבלולית", שטבע שמחה וילקומיץ (1871-1918), מראשוני המורים העבריים ברחובות ובמושבות שבגליל. למין אספסת תרבותית (Medicago Sativa) קרא רובינוביץ' "שבלולית-אספסת". ב"ילקוט הצמחים" שערכו פסח אוירבך ומרדכי אזרחי ויצא לאור ע"י ועד הלשון העברית בשנת תר"ץ (1930), כבר מופיע השם "אספסת" בפני עצמו.

כתב : דרור מלמד