גומא קרח הוא צמח עשבוני חד-שנתי, לעתים רחוקות רב שנתי, גדל בגושים קטנים, גובהו 50-10 ס"מ ולו ציצת שורשים. גבעוליו חלקים (מכאן שם המין. גם השם המדעי, glaber, מלטינית: "חלק", "קרח") ולהם שלשה מקצועות (משולשים בחתך רוחב), הם מעובים מעט בחלקם התחתון, עולים נטויים או זקופים ובבסיסם נדני עלים ששפתם ישרה, שמחלקם יוצאים טרפי-עלים שטוחים-מצטררים, מחוספסים בשפתם, קצרים מהגבעול. התפרחת דמוית סוכך פשוט או מורכב, אורך קרנותיו עד 6 ס"מ וכל אחת מהן מסתיימת בקרקפת כדורית המכילה שיבוליות רבות. לרוב, קרן הסוכך המרכזית קצרה מאוד ולפיכך נראית הקרקפת המרכזית כמעט יושבת על הגבעול. בבסיס הסוכך 5-2 חפים דמויי עלים מרזביים, אורכם אינו אחיד, אחד מהם ארוך פי כמה מאורך התפרחת. השיבוליות מסגילות, איזמלניות, פחוסות, מכילות מספר רב של פרחים רעופים בצפיפות, יושבים בגומות מכונפות שלאורך ציר השיבולית. הגלומות ביצניות-מוארכות, אורכן 2.5-2 מ"מ, הן מסתיימות בחוד קצרצר, קרין עובר לאורכן ושוליהן לבנבנים. לפרחים 3 אבקנים ו-3 צלקות. הפרי אגוזית חד-זרעית חומה, אורכה כמחצית הגלומה, דמויית ביצה הפוכה שלה 3 מקצועות, צידה החד פונה אל ציר התפרחת וצידה הכד מסתיים במקור קצר שבקצהו ניתן להבחין לעתים בעמודי העלי המתייבשים. גומא קרח הוא מין בעל מופעים מגוונים וקל לטעות בינו לבין מיני גומא דומים, הגדלים באותו בית גידול: גומא חום וגומא כדורי. התפרחת של גומא כדורי אינה נראית כסוכך מורכב, בדרך כלל, אלא כקרקפת יחידה בראש הגבעול וכן פריו הוא אגוזית סגלגלה ולא מצולעת. שיבוליותיו של גומא חום קטנות יותר מאלו של גומא קרח: רוחב השיבוליות בגומא קרח הוא לפחות 3-2 מ"מ ואורכן כס"מ אחד ויותר (לעתים עד 3 ס"מ) ואילו שיבוליות גומא חום אינן עולות ברוחבן על 1.5 מ"מ ואורכן כ-0.5 ס"מ לערך.
גומא קרח פורח בקיץ ובסתיו. בית גידולו קרקעות לחות בצפון הארץ ומרכזה. תפוצתו העולמית משתרעת על פני צפון ומזרח אגן הים התיכון, אירופה ואסיה.
גומא קרח תואר לראשונה בשנת 1771 על-ידי אבי הטקסונומיה המודרנית לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778).
שם הסוג המדעי, Cyperus, שימש ביוונית עתיקה לתיאור מיני צמחי ביצה שונים. שם הסוג העברי, גומא, נזכר לראשונה בספר שמות, בו מסופר על "תבת גומא" שבה הצפינה יוכבד אם משה את בנה בסוף על שפת היאור וכן הוא נזכר בספרי הנביאים והכתובים, במשנה ובתלמוד (ראה משמאל). כשם בוטני רשמי נזכר "גֹמא" לראשונה במילון "ילקוט הצמחים" של ועד הלשון העברית, שערכו פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), בשנת תר"ץ (1930), אך הוא מוגבל למין גומא הפפירוס בלבד ומובא שם עם שמות נרדפים שונים למין זה: אֵבֶה, אָחוּ, אֻרְבָּן, גֻּמִי. רק בשנת 1946 נתקבל השם "גֹמא" כשם הסוג, כמופיע במילון לצמחי ארץ-ישראל (שמות המשפחות והסוגים) עברית-לטינית, שיצא לאור בהוצאת ועד הלשון העברית בסיוע מוסד ביאליק שעל-יד הסוכנות היהודית בארץ-ישראל, ירושלים תש"ו (1946). שם המין "גומא קרח" מובא בכרך הרביעי של ה"פלורה פלשתינה" שנכתב ע"י פרופ' נעמי פיינברון-דותן ויצא לאור בשנת 1986 והוא נכלל ברשימת שמות הצמחים הרשמית של האקדמיה ללשון במילון לשמות צמחי ארץ-ישראל, תשס"ג (2003).
הסוג גומא מונה יותר מ-800 מינים ברחבי העולם. בישראל נאספו 25 מינים, מהם 9 מינים נדירים, שמתוכם 7 נכללו ברשימת הצמחים האדומים שבסכנת הכחדה, בהם שני מינים שנכחדו מישראל.
כתב: דרור מלמד