מלעניאל קצר-מלענים פורח באביב. בית גידולו חורשים, גריגות ובתות בצפון הארץ ומרכזה. תפוצתו העולמית משתרעת על-פני אירופה, צפון אפריקה ואסיה.
מלעניאל קצר-מלענים תואר בשנת 1897, ע"י הבוטנאי האוסטרי דורפלר ((Ignaz Dorfler, 1866-1950. למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1767 ע"י הטקסונום השוודי לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778), מייסד שיטת המיון המודרנית בה כל אורגניזם מתואר באופן דו-שמי, הכולל סוג ומין, ששייכו בשעתו לסוג נחלית (Agrostis bromoides), לפי פרט שאסף הבוטנאי הצרפתי גואן (Antoine Gouan, 1733-1821), במונטפלייה שבדרום צרפת. שמו המדעי של הסוג, Stipa, מלטינית: "נעורת" - סיבי פשתן בלתי שזורים, מאזכר את מלעני התפרחות הנוצתיים-פלומתיים של אחדים ממיני הסוג. שמו המדעי של המין, bromoides, מיוונית: "דמוי-ברומית".
שם הסוג העברי, מלעניאל, נזכר לראשונה במגדיר הצמחים העברי הראשון, ה"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל", מאת א. איג, מ. זהרי ונ. פינברון, שיצא לאור בשנת תרצ"א (1931) על ידי האוניברסיטה העברית בירושלים. מעט לפני-כן, במילון "ילקוט הצמחים" של ועד הלשון העברית, שערכו פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), בשנת תר"ץ (1930), נקרא הסוג בשם "שיבולת השטן". השם "מַלְעָנִיאֵל קְצַר-מַלְעָנִים" נכלל ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל, שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
בסוג מלעניאל כ-390 מינים, 8 מהם נאספו בישראל, מחציתם נדירים ביותר.
כתב: דרור מלמד
