ספה המים פורח באביב. בית גידולו נחלים זורמים, מעיינות, תעלות וביצות. אף שבעבר היה מצוי למדי, עקב התמעטות בתי הגידול הלחים, ספה המים נדיר כיום בישראל, נמצא בסכנת הכחדה וניתן למצוא ריכוזים יפים של הצמח רק באתרים מועטים בגולן ובגליל העליון. תפוצתו העולמית נרחבת ומשתרעת על פני כל היבשות ואין הוא נדיר באזורים שונים בעולם.
ספה המים תואר בשנת 1812 ע"י חוקר הטבע והאנטומולוג הצרפתי פליסו מבובואה (Ambroise Marie François Joseph Palisot, Baron de Beauvois, 1752-1820), אולם למעשה תואר המין לראשונה בשנת 1753 ע"י אבי הטקסונומיה המודרנית לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778), ששייכו לסוג אאירה (Aira aquatica).
שם הסוג המדעי, Catabrosa, מיוונית - katabibrosko - "לאכול", "לטרוף", משום שבני הסוג שמשו כצמחי מרעה. יש אומרים כי שם הסוג מאזכר את מראה הגלומות המכורסמות. השם העברי הוא פראפראזה על השם המדעי ומקורו בשפה הארמית-תלמודית: ספה - "להאכיל", "לפטם". השם סָפֶה הופיע לראשונה ב"מילון לצמחי ארץ-ישראל (שמות המשפחות והסוגים) עברית-לטינית", שיצא לאור בהוצאת ועד הלשון העברית בסיוע מוסד ביאליק שעל-יד הסוכנות היהודית בארץ-ישראל, ירושלים תש"ו (1946).
שם המין מאזכר את בית הגידול (השם המדעי, aquatica, בלטינית: "של מים"). שם המין העברי, סְפֵה הַמַּיִם, נכלל ברשימת שמות צמחי ארץ-ישראל שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
בסוג ספה 2 מינים מוסכמים ועוד כ-3 מינים לא ברורים. ספה המים הוא המין היחיד שנאסף בישראל.
כתב: דרור מלמד
