שנית קטנת-עלים היא צמח
עשבוני חד-שנתי, לעתים רחוקות עשוי להופיע כדו-שנתי, קירח, שרוע עד זקוף, גובהו עד 50 ס"מ. ה
גבעולים פחות או יותר מרובעים בחתך רוחב, עולים יחידים, לעתים מסתעפים באופן דליל, מכוסי עלווה צפופה לאורכם, לפעמים מאדימים, יש והם משרישים מחלקיהם התחתונים. העלים מסורגים, לעתים העלים התחתונים נגדיים, מוארכים-איזמלניים, תמימים,
יושבים על ה
גבעול חסרי פטוטרות. העלים העליונים מצטררים בקצותם, זהו אחד הסימנים המבדילים בין מין זה למין הקרוב והדומה, שנית שוות-שיניים שעליו קהים בראשם. הפרחים יושבים כמעט, נישאים יחידים בחיק עלים על
עוקצים קצרצרים, שכמעט אינם ניכרים. בבסיס הפרח שתי חפיות קרומיות מרצעניות זעירות, הנותרות יציבות על
הגבעול גם לאחר נשירת הפרחים.
צינור הפרח - הוא חלקו התחתון של הפרח הנוצר מאיחוי של
מצעית הפרח עם בסיסי עלי הגביע, עלי ה
כותרת וה
אבקנים (hypanthium) – מוארך, דמוי-חרוט מצולע הפוך ונראה כגביע הפרח. בשולי צינור הפרח 12-10
אונות דמויות-שיניים משולשות, הערוכות לסירוגין - אחת גדולה, אורכה 1.5-1 מ"מ, בשרנית, לרוב פונה אל מחוץ לצינור הפרח ואחת קטנה, קרומית, זקופה בהמשך הצינור, או פונה פנימה. כל שן היא המשכו של עורק עדין, העובר לאורך צלעות צינור הפרח. השיניים החיצוניות הן למעשה קצה ה
מעטפת החיצונית של צינור הפרח (יש המכנים מבנה זה - epicalyx) ואילו השיניים הפנימיות הן אונות הגביע, המעורות בצינור הפרח. במבט כללי נראה צינור הפרח, כפעמון צר שבשוליו שיניים מפושקות, כמעט מאונכות לשפתו וכאמור, הוא נתפס בעיני המתבונן כגביע הפרח. עם ההבשלה, השיניים נעשות צרות, דמויות-איזמל. שיני ה
גביע גם הם סימן חשוב להבדלה בין שנית קטנת-עלים לשנית שוות-שיניים, שכן באחרונה אורכן של שיני
הגביע הפנימיות ושיני צינור הפרח החיצוניות דומה ואינו עולה על 0.5 מ"מ. לפרח 6 עלי
כותרת תכולים-ורודים עד סגולים. עלי
הכותרת עשויים ציפורן קצרה, המאוחה לצינור הפרח ו
אונה דמויית-ביצה הפוכה, קצרה מעט מצינור הפרח, הפרושה אל מחוצה לו. בפרח 6-4 אבקנים, מעורים לאמצעיתו של צינור הפרח ואינם בולטים ממנו החוצה. ה
שחלה עילית, יושבת על בסיס צינור הפרח ולה 2
מגורות ו
עמוד עלי נימי, המסתיים ב
צלקת כיפתית. במיני שנית שונים, למשל ב
שנית גדולה, מוכרת תופעה של הטרוסטיליה (Heterostyly) - גובה שונה של עמוד
העלי בפרחים שונים, בהתאם לגובה האבקנים, המונעת ה
אבקה עצמית, אולם תופעה זו אינה קיימת בשנית קטנת-עלים. הפרי
הלקט גלילי, הנפתח ב-2 קשוות, כלול בצינור הפרח, הנעשה גלילני עם ההבשלה ולו 2 מגורות מרובות זרעים ביצניים-מחודדים, חומים, קטנים מ-1 מ"מ.
שנית קטנת-עלים פורחת מסוף החורף ועד סוף הקיץ. בית גידולה שלוליות חורף, ביצות וקרקעות מוצפות בחורף, המתייבשות עם בוא האביב ויוצרות בוץ חשוף. היא נדירה למדי, אך גדלה באתרים רבים בצפון הארץ ומרכזה. תפוצתה העולמית נרחבת ומשתרעת בכל היבשות.
מחקרים שנעשו באוסטרליה הראו כי שנית קטנת-עלים מכילה חומרים רעילים הגורמים לדלקות כבד בצאן ולנזק כלייתי בבקר, שעדריהם רועים באזורים שבהם הצמח נפוץ (ראה מקורות משמאל).
שנית קטנת-עלים תוארה בשנת 1753 ע"י אבי הטקסונומיה המודרנית, קארל לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778).
שם הסוג המדעי, lythrum, נזכר בכתביו של חוקר הטבע והבוטנאי הרומי דיוסקורידס (Pedanius Dioscorides), בן דורו של הקיסר נירון במאה הראשונה לספירה, שספרו בן חמשת הכרכים "על עניינים רפואיים" (De Materia Medica) נחשב כספר יסוד בתחום רפואת הצמחים. מקור השם מיוונית: lythron - "דם", על שום צבע הפרחים של מיני הסוג (שם "מוגזם", משום שהפרחים אינם באמת אדומים כדם באף אחד ממיני הסוג) ומכאן גם השם העברי, שנית, מ"שני" - הצבע האדום העז שהופק מ"תולעת השני", הנזכרת בתורה. השם "שנית" נזכר לראשונה במגדיר הצמחים העברי הראשון, ה"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל", מאת א. איג, מ. זהרי ונ. פינברון, שיצא לאור בשנת תרצ"א (1931) על ידי האוניברסיטה העברית בירושלים, שם גם מובא לראשונה שם המין "שנית קטנת-עלים". שם הסוג "שנית" נכלל באופן רשמי ב"מילון לצמחי ארץ-ישראל (שמות המשפחות והסוגים) עברית-לטינית", שיצא לאור בהוצאת ועד הלשון העברית בסיוע מוסד ביאליק שעל-יד הסו
כנות היהודית בארץ-ישראל, ירושלים תש"ו (1946). לפני כן הציע אפרים רובינוביץ' (הראובני, בוטנאי וחוקר צמחי ארץ-ישראל, אביו של נגה הראובני מייסד "נאות קדומים") בספרו "שמות צמחי ארץ ישראל שנתחדשו או שנתבררו" שראה אור בשנת תרע"ז (1917) את השם "ערברבה" (בעיקר ל
שנית גדולה) אך שם זה התקבל לצמח אחר (Epilobium) ועוגן במילון הנ"ל, משנת 1946.
שם המין המדעי, hyssopifolia (לעתים מופיע כ-hyssopifolium), מלטינית: Hyssopus - "בן-אזוב"; folia - "עלווה", לאמור: "שעליו דמויי עלי בן-אזוב", משום דמיונם של עלי הצמח לעלוותו של הצמח ממשפחת השפתניים, הנפוץ באירופה (ואינו גדל בישראל).
בסוג שנית כ-30 מינים מוסכמים וכמה עשרות מינים הנמצאים בבדיקה, שמא הינם שמות נרדפים למינים המוסכמים. בישראל נאספו 6 מינים, 4 מהם נדירים.
כתב: דרור מלמד
