טופח ארך העמוד

הדפסה
  Lathyrus gorgonei שם מדעי
קטניות
Fabaceae
משפחה
5 מס' עלי כותרת
מורכב צורת העלה
תמים שפת העלה
חברות שיחים (בתה וגריגה) בית גידול
מצולע צורת הגבעול
מטפס צורת חיים
גליל, עמק ירדן עליון, עמקים, כרמל, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, עין גדי, שרון, שפלה, נגב צפוני, בקעת הירדן, תפוצה בארץ
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
תבלין ו/או צמח מאכל משמש לרפואה

טופח  ארך העמוד
צילום: © שרה גולד   שפלה, מרץ
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

טופח ארך-העמוד (לשעבר טופח ארך-עמוד-העלי) הוא פרפרני חד-שנתי חורפי זקוף ומסתעף. הגבעול מכונף. העלים מסתיימים בקנוקנת ארוכה, פשוטה או מסועפת. העלעלים גדולים, צרים וארוכים, מחודדים, לאורכם בולטים 3–5 עורקים כמעט מקבילים או מאוצבעים.
טופח ארך-העמוד פורח בין פברואר לאפריל. הפרחים גדולים, אורכם 15 מ"מ ויותר. עמוד העלי בפרח ארוך (10 מ"מ), והוא בולט באורכו גם בפרי, מכאן השם. צבע הפרח טיפוסי לטופח – צהוב עד צהוב-כתום. על קשוות הפרי כתמים אדומים.
טופח ארך-העמוד גדל בשדות-בור ובשולי שדות בעל, בגינות ובביצות. הוא נפוץ בכל אזורי צפון הארץ ומרכזה. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון.

בסוג טופח כ–170 מינים, בארץ 24, כולם פרט לשניים הם חד-שנתיים, גבוהים ויפים. טופח הוא סוג מגוון, שמיניו שונים זה מזה בגורמים רבים, עד שכל הכללה לגבי תכונות הסוג יש לה חריגים, והספרים כותבים אותה בתוספת "לרוב". ובכל זאת אפשר להבחין מיד שמין בלתי-מוכר הוא כנראה טופח: העלה מנוצה לרוב, מורכב מזוג אחד (לפעמים יותר) של עלעלים. בבסיסו זוג עלי-לואי גדולים, וציר העלה מתמשך בקצהו לקנוקנת. הגבעולים לרוב מכונפים או ממוקצעים. הפרח פרפרני טיפוסי, במינים רבים צבעו כתום–חום בהיר טיפוסי. הוא מפריש צוף ומדיף ריח, ומואבק על-ידי חרקים, בעיקר דבורים. את אבקתו הוא מעביר לחרק בשיטת "משחת-השיניים": 9 אבקנים מאוחים ואחד חופשי, כולם כלואים בתוך הסירה, ובה מצטברת האבקה הבשלה. האבקה מבשילה לפני שהצלקת בשלה לקלוט אבקה. משנעמד חרק על הפרח הוא לוחץ על המשוטים והסירה, ואז דוחף עמוד העלי מעט אבקה דרך סדק שבראש הסירה אל גחונו של החרק. בתוך הסירה נותרת די אבקה כדי להאביק גם את החרק הבא שיבקר בפרח. הפרי הוא תרמיל סרגלי פחוס, רחב בגבו הרבה יותר מאשר בגחונו, נפתח בשתי קשוות. הסוג טופח קרוב לסוגים בקיה ואפון. השם טופח הוא קדום, נזכר 7 פעמים בכתבי חז"ל. היו מכינים מזרעיו גריסים וכן היו אוכלים את זרעיו כשהם מבושלים, כמו עדשים, אך זה נחשב מזון לשעת הדחק. מיני טופח משמשים היום בארץ כגידול חקלאי נדיר לחציר, במעורב עם דגניים. בארצות אחרות הם נחשבים לצמחי מספוא ומרעה חשובים. המין טופח ריחני מקובל מאוד כצמח-נוי מטפס, נקרא גם "אפונה ריחנית".
מיני טופח משמשים למאכל אצל ערביי הארץ, טריים או מבושלים. ברפואה העממית הם נחשבים כתרופה לשלשול, לפצעים בעור הפנים וכממריץ יצירת חלב-אם.

כתב מייק לבנה


מקורות מידע

הצמח במקורות

קטנית הקרויה טופח נזכרת במשנה בכמה מקומות, למשל: "הַשְּׂעֹרִים וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל, הַכֻּסְּמִין וְהַשִּׁיפוֹן, הַפּוֹל וְהַסַּפִּיר, הַפֻּרְקְדָן וְהַטֹּפֵחַ וּפוֹל הַלָּבָן וְהַשְּׁעוּעִים - אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה" (כלאיים א, א). "הַמְכַנֵּס חַלּוֹת עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְהַפְרִישׁ... וּרְתִיחַת גְּרִיסִין שֶׁל פּוֹל שְׁנִיָּה ... וְשֶׁל עֲדָשִׁים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף שֶׁל טֹפַח - טְמֵאִים בִּטְבוּל יוֹם וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּכָל הַטֻּמְאוֹת (טבול-יום א, ב).

כתב: דרור מלמד


 
גינון חסכוני בצמחי בר