"עַד שֶׁלֹא הֵרַחתִּי אֶת רֵיחַ
הַדֶּשֶׁא הַקָצוּר, לֹא הֶאֱמַנתִּי
שֶׁשׁוּב אֲנִי בַּבַּיִת", אָמַר לִי הַבָּחוּר
הַצָעִיר שֶׁשָׁב מֻכֶּה מִקְרָב הַתְּעָלָה.
וַאֲנִי, שֶׁהֻכֵּיתִי אַחֲרָיו, חָמֵשׁ עֶשׂרֵה
שָׁנָה אַחֲרָיו, לֹא הֶאֱמָנְתִּי שֶׁקַמְתִּי
מֵהַמִּטָּה: שִׁיכּוֹר כְּמוֹ אָז עוֹלֶה
אֶל רֹאֹשׁ גִבְעַת הַחַמְרָה, וּמִשְׁתַּטֵּחַ
עַל דִּשְׁאָהּ. וּמִתְחַיֶה בְּתוֹךְ
חֻמָהּ הַטּוֹב: כְּמוֹ יֶלֶד שָׁב וּבָא
אָפוּףְ בָּרֵיחַ הַמָּתוֹק שֶׁל הָרִכְפָּה.