הדפסה
רקפת  מצויה

האבקה בראי ישראלי

האבקת רקפת מצויה, דן איזיקוביץ, אמוץ דפני ורחלי שוורץ-צחור   20/11/2019

הרקפת המצויה הנפוצה בארץ מן החרמון ועד לפאתי הנגב, היא בעלת פרחים הפוכים וגרגירי אבקה זעירים ויבשים, מבחינת האבקה זה מבנה קלאסי המותאם להאבקת זמזום, ואולם מסיבה לא לגמרי ברורה הרקפת מאבקת על-ידי קבוצה מורכבת של מאביקים אשר הבולט בהם הוא עש פרימיטיבי נדיר המתואר כאן לראשונה. 

רקפת מצויה (Cyclamen persicum) שייכת למשפחת המירסיניים (Myrsinaceae), במשפחה זו 49 סוגים וכ-1500 מינים (1). בסוג רקפת יש כ-20 מינים, מהם מצויים בארץ שני מינים בלבד, רקפת מצויה ורקפת יוונית(2 )
הרקפת המצויה נפוצה סביב הים התיכון ,בלבנון סוריה טורקיה איי יוון וכן מספר מובלעות בצפון אפריקה. בישראל גדלה הרקפת בכל האזורים הים-תיכונים וחודרת למספר מקומות באזורים האיראנו-טורניים (3) וכן גם לנגב.
לרקפת פקעת רב שנתית הנושאת עלים דמויי לב בגווני ירוק שונים. כל פקעת מפתחת מספר שונה של פרחים, עד 250 בפקעות בנות עשרות שנים, הנישאים על עוקצים ארוכים הכפופים כלפי מטה. לפרח 5 עלי גביע ירוקים, צינור כותרת קצר. עם פתיחת הפרח נפרדים חמשת עלי הכותרת ומופשלים כלפי מעלה, בעוד פתח כותרת הפרח נשאר מוטה כלפי מטהעלי הכותרת בצבע לבן עד וורוד, לוע הכותרת מוקף טבעת בצבע ורוד עז (תמונה מס' 1).
לפרח שחלה עילית ועמוד עלי יחיד הבולט מתוך הפרח ומסתיים בצלקת שקערורית. חמשת האבקנים מעורים בבסיס עלי הכותרת (4) (תמונה מס' 2). גרגרי האבקה זעירים וחלקים בדומה לגרגירי אבקה של צמחים מאבקי רוח (תמונה מס' 3).
 
פנולוגיה ומחזור חיים
בארץ נמצאו שני טיפוסים של דגמי פריחה באוכלוסיות של רקפת מצויה. הצמחים החורפיים נפוצים ברוב אזורי הארץ ובהם הפרחים מופיעים לאחר צאת העלים ( צמחים סינַנְטִיִים) בסוף חודש דצמבר, פריחתם נמשכת עד אפריל מאי ובגולן מגיעה לחודש יוני ויולי. 
אוכלוסיות נוספות ונדירות יותר נמצאות לאורך מצוקי הכרמל החשופים למערב, במספר מקומות בגליל, בגולן ובגבול מדבר יהודה. הפרחים של צמחים אלה, הפורחים בסתיו, מופיעים לפני העלים (צמחים הִיסְטֱֶרַנְטִיִים) ופריחתם מתחילה באוקטובר ונמשכת עד ינואר. התפלגות מועדי הפריחה של שני טיפוסי האוכלוסיות בכרמל מראה חפיפה מאוד קצרה ביניהן (תמונה מס'  4).
פרחי הרקפת יכולים להאריך חיים עד כ 20 יום, במידה והם אינם מואבקים, אולם כאשר הפרחים מואבקים חייהם מתקצרים בהתאם למועד האבקתם, הפריחה של הפרח המואבק יכולה להתקצר ולהגיע ל 6 ימי פריחה בלבד. הרקפת היא בעלת אי-התאם עצמי, כלומר על פי רוב לא תהייה הפריה וחנטת פירות כתוצאה מהאבקה עצמית. ב- 95% מהצמחים באוכלוסייה הפירות נוצרים כתוצאה מהאבקה זרה. פרחי הרקפת חסרי צוף, הגמול היחיד שהם מציעים למאביק הם גרגרי האבקה.
 
מאביקים והתנהגותם 
האבקת הרקפת מתבצעת באמצעות הרוח וחרקים מאביקים, גרגרי האבקה של הרקפת זעירים והם נישאים ברוח. ניסויים במעבדה ובשדה מעידים כי אכן גרגרי אבקה ניתקים מן הפרחים ומוסעים באוויר. סביר להניח ששחרורם מן הפרחים נגרם על ידי תנועת הפרחים ברוח, או בגלל דבורים הנוחתות ומרעידות אותם וכך מאפשרים את נשירת גרגרי האבקה. על סמך ניסויים של קליטת אבקת רקפת בשדה, נראה כי תרומת האבקת הרוח מועטה ביותר.
בפרחי הרקפת, בשתי האוכלוסיות, מבקרים מספר חרקים. הנפוצים מבניהם הם כ-20 מיני תריפסים משני הזוויגים. התריפסים נמצאו בתוך לוע הפרחים בעיקר באבקנים, בעזרת סימון התריפסים באבקה פלואורסצנטית ניתן היה להוכיח שהם עוברים מפרח לפרח, חלק ממיני התריפסים ידועים כאוכלי גרגרי אבקה ומאביקי פרחים (תמונה מס' 5 היא צילום תריפס ועליו אבקת רקפת שנעשה במיקרוסקופ אלקטרונים סורק). יחד עם זאת, נמצא כי תרומתם להאבקת פרחי הרקפת הייתה בשיעור של 8.2% מהפרחים באוכלוסייה ההיסטרנטית ו-9.4% מהפרחים באוכלוסייה הסיננטית.
אחת מהפתעות המחקר ברקפת, היא גילויו של מאביק חדש שלא היה ידוע על קיומו לא בארץ ולא בארצות אחרות , זה העש הזעיר Micropterix berytella השייך למשפחה Micropterigidae . משפחת עשים זו נחשבת פרימיטיבית, פרטים ממינים השייכים לה נמצאו בתוך מאובני ענבר בלבנון מתקופת הקרטיקון התחתון (5). עשים אלה הם חסרי חדק, ואוספים את מזונם בעזרת גפי פה לועסות, שלא כעשים רגילים בעלי חדק המוצצים את מזונם. עש זה ניזון מגרגרי האבקה של פרחי הרקפת (תמונה מס' 6 ) ונמצא עד כה רק באוכלוסייה הסיננטית, במיקרוסקופ אלקטרונים סורק ניתן לזהות עליו גרגירי אבקה (תמונה מס' 7). תרומת עש זה להאבקת פרחי הרקפת מגיעה ל 12.6% מכלל הפרחים. יש לציין שעש זה נצפה אוכל גרגרי אבקה גם בפרחים של מיני צמחים אחרים דוגמת לוטם מרווני.
יחד עם העש והתריפסים ביקרו בפרחי הרקפת מספר מינים של זבובי רחף שנשאו על גופם גרגרי אבקה וכן דבורי דבש אשר בדרך כלל התעלמו מן הפרחים אך בקרו בהם לאחר ימי גשם כאשר המצאי של פרחים פתוחים ממינים אחרים היה נמוך במיוחד. על גופם של זבובי הרחף ודבורי הדבש נמצאו גרגירי אבקה של רקפת מצויה. 
אחת הדבורים הבולטות בביקורי הרקפת הייתה דבורה בגודל בינוני בשם Amegilla אשר נראתה לעיתים מבצעת האבקת זימזום (Buzz pollination). מנגנון הַאֲבָקָה זה מבוסס על-כך שהחרק נעמד על הפרח ומרעיד אותו תוך כדי כך שהוא מרעיד את כנפיו במהירות. פעולה זאת מרעידה את הפרח בתדירות גבוהה וגורמת לגרגרי האבקה להשתחרר מהמאבקים ולהתפזר באוויר.
בתצפיות על רקפת מצויה ברודוס ובכרתים נראו על הפרחים הרבה דבורי בומבוס המבצעות האבקת זמזום.
על פרחי הרקפת גם נראתה דבורה גדולה אחרת שלא נתפסה ולכן לא הוגדרה. האבקת הדבורים והזבובים יחד תרמה להאבקה של 25% מפרחי הרקפת (6). תרומת כל אחד מן המאביקים בתנאים טבעיים אינה ברורה דיה, שכן לא תמיד נמצאים כל המאביקים בעת פריחת הרקפת בקרבתה, ומכוון שאורך חיי פרח הרקפת לא קבוע ומשתנה בהתאם למועד האבקתו, נוצר מצב שפרחים יכולים להיחשף למאביקים שונים למשך מנעד רחב של ימים ) 6-20). 
 
לסיכום
מבנה פרח הרקפת, מיקום האבקנים והצלקת וכן גודל ומבנה גרגרי האבקה מעמידים את הרקפת בתחום הפרחים המואבקים האבקת זימזום (7) ואכן, כפי שתואר לעיל, התצפיות על הרקפת המצויה בכרתים (ועל רקפות אחרות) הראו ביקורים רבים של דבורת בומבוס המבצעות ביקורי זמזום. ייתכן ופרחי הרקפת הגדלים בארץ סמוך לגבול הצפון מבוקרים גם הם על ידי דבורת הבומבוס. למרות שדבורה זו הולכת ומתפשטת לכוון מרכז הארץ (8) ומצויה כיום בכרמל לא נראו עד כה דבורים אלו על הרקפת.
ייתכן ובעבר הרחוק הייתה בארץ דבורה בעלת תפוצה רחבה שהאביקה את הרקפת בהאבקת זימזום, אולי גורם חיצוני כל שהוא גרם להפסקת פעילות זו , ואילו המיקרופטריקס ודבורים אחרות שהיו נוכחים באותה עת באזור תפוצת הרקפת מלאו את מקום הדבורה שנעלמה.
יש לזכור כי תפוצתה הרחבה של הרקפת בארץ היא מעבר לתפוצה הרגילה של הבומבוס ועל כן "מצאה" הרקפת “פתרון” להאבקתה באמצעות חרקים אחרים וביניהם דבורים המבצעות בקורי זמזום.
 
ספרות:
 1.
Ståhl, B. and Anderberg, A.A., 2004. Myrsinaceae. In: Flowering Plants. Dicotyledons Springer, Berlin, Heidelberg. (pp. 266-281).
 
.2
זהרי,מ. 1988. כל עולם הצמחים . עם עובד.

3.
דנין,א.1998. צמחי הבר בארץ ישראל ותפוצתם. כרטא

4.
שוורץ-צחור,ר. 1998.האבקה וייצור זרעים בשתי אוכלוסיות של רקפת מצויהCyclamen persicum .עבודת מוסמך אוניברסיטת תל-אביב ואוניברסיטת חיפה.

5.
Whalley, P. 1977 Lower cretaceous Lepidoptera. Nature 266:526

6.
Schwartz- Tzachor, R., Eisikowitch, D. and Dafni, A. 2008 Flower characteristics and breeding system of two phenological ecotypes of Cyclamen persicum in Israel. Plant Systematics and Evolution 274:127- 134

7.
Buchmann, S.L. 1983 Buzz pollination in angiosperms in: Handbook of experimental pollination ecology. C.E. Jones, and R. John Little (Eds.). Scientific and Academic Press. New York. pp.73-113

8.
Dafni, A. and A. Shmida. 1996. The possible implications of the invasion of Bombus terrestris L. (Apidae) at Mt. Carmel, Israel. In: The Conservation of Bees. A. Matheson, S.L. Buchmann, Ch. O'Toole, P. Westrich and I.H. Williams (Eds.). Linnaean Society Symposium Series No 18. Academic Press, London. pp. 183-200.

גינון חסכוני במים  

israelbiz- בניית אתרים