הייתי כאן חודש אחד לאחר אסון השריפה. המפגש הראשון לא בישר טובות. מעט הגשם שירד לא הספיק לפזר את הריח הכבד של אותה שריפה. הקרקע נותרה חרוכה, הצבע השחור שלט, ונבטים חד שנתיים עדיין לא הציצו מהקרקע. הסתובבתי קודרת כצבע האפר מיואשת מהמראות. ברור לי שהשיקום יתקיים אך מתי? כמה זמן יידרש לכך?
בעודו מסיירת הבנתי שהתקווה התחילה באותם מקומות בהם השריפה דילגה בין העצים ולא שרפה לחלוטין את כל הבא בדרכה.
מבין הראשונים להגיח מהקרקע היו גיאופיטים שלא נפגעו. ראשונים צצו עלים של רקפת שבקעו את האדמה מפקעות שלא נפגעו. לידם צמחו נרקיסים בודדים שבצליהם הסתתרו עמוק באדמה והם מיהרו לפרוח ולפזר בריחם העז ריח אחר. עיריות וחצבים הצמיחו עלים ארוכים אל האור.
עצי אלון מצוי , אלת מסטיק ואורן ירושלים שענפיהם נשרפו חלקית וענפים אחרים נותרו ירוקים, התחילו ללבלב. אלונים רבים התכסו בעגילי פרחים ירקרקים בצד שלא נפגע. ולעומתם ניצבו חרוכים עצי אורן ירושלים שנפגעו קשה ונותרו שחורים ומפוחמים. עליהם נגזר דין מוות.
במעלה ההר, במקומות בהם האש הייתה חזקה במיוחד ממדי ההרס נותרו קשים. חום האש גרם לשכבת הסלע להתפרק ולהתקלף. רק מעט צמחים חיים בודדים צצו לאחר השריפה. צמחי רקפת התגלו פה ושם אך בעיקר הופיעו שרביטים ארוכים של אספרג החורש שצצו להם בכל פינה כאילו התגרו בצמחים האחרים על כי להם יכולת מרשימה להתחדש.
כשלושה חודשים לאחר האסון, באמצע חודש מרץ, ביקרתי כאן שוב. השינוי שחל היה מעודד משהו. כמות המשקעים שירדו אפשרו לצמחים חד שנתיים רבים להתחיל מחזור חיים חדש. הקרקע המפוחמת מתחת לחופת העצים שנשרפו, נצבעה בעלווה ירוקה. נראה שקרני האור והגשם היטיבו ביותר עם החד שנתיים שנבטו מזרעים שלא נפגעו והם גדלים כאן בצפיפות רבה. בלא מעט מקומות באזורי השריפה, חד שנתיים רבים נמצאים במצב פריחה. כמו מיני דגניים רבים ולידם מסרק איברי, כרמלית נאה, פשתה שעירה ואחרים שצובעים את השחור במעט צבע.
גיאופיטים רבים כמו צבעוני הרים, נורית אסיה, כלנית מצויה, עירית מצויה, סיפן התבואה, צהרון מצוי, מיני שום, ומינים של סחלבים ודבורניות נראים במקומות רבים.
הם עכשיו בשיא פריחתם ומצטרפים לחגיגת הצבע. מרימים ראש מבין ענפים מפויחים כאילו מודים על כך שכמות האור שנפלה בחלקם היא זמנית. כי תוך מספר שנים הם ייעלמו שוב בין שיחים ועצים שיסתירו אותם מעין רואה.
גם המטפסים לא נשארים אדישים להזדמנות שנקרתה בדרכם להתחדש לאחר השריפה. מצמיחים ענפים ארוכים, ירוקים ומבריקים ומחפשים ענף שרוף להיאחז בו. במיוחד בולטים המינים קיסוסית קוצנית, טמוס מצוי, פואה מצויה, ובעיקר אספרג החורש.
עניינו אותי עצי החורש שנשרפו עד כלות. כל אותם עצים שלא נותרה בהם כל חתימה אישית המאפשרת לזהותם לאחר השריפה. מה מצבם? האם גם הם בשלב של התחדשות? הטיפוס בין הסלעים החרוכים לא הותיר ספק. יש חיים לאחר האסון.
החורש מתאושש.
אלון מצוי, אלת מסטיק, אשחר רחב עלים, קטלב מצוי. אלה הצמיחו ענפים צעירים הצמודים לגזע השרוף. ענפים רכים בעלי גוון אדמדם נעימים ורכים למגע. ההתחדשות שלהם החלה מניצנים שנמצאים בקרקע. ניצנים שלא נפגעו מעוצמת האש. אחדים מהענפים הגיעו לגובה של כחצי מטר. בקצב כזה בשנה הבאה הם יכסו חלק מהענפים השחורים שעדין נותרו זקופים.
הלכתי אל האורן הרמתי ראש והפשלתי מבט. זיהיתי אותו על פי שרידי האצטרובלים השחורים. כאן אין התחדשות כמו ביתר עצי החורש. הגזע חרוך וקליפת העץ מתקלפת. אין לו תקומה. אך במבט קצר ימינה ושמאלה כבר מתגלים נבטי האורן.
נבטים בני חודש שנבטו מזרעים שהיו חבויים במקומות מסתור ולא נפגעו. לנבטים גבעול אדמדם קצר ומספר מחטים ירוקים. זה יהיה עץ אורן חדש לזכר העץ שנשרף. בסמוך להם זוהו נבטים של עשנן והרבה נבטים צפופים של מיני לוטם ירוקים ובריאים. הם הספיקו בזמן קצר כזה לגדל פרט לפסיגים, בין ארבעה לשישה עלים. ידוע שזרעי לוטם וזרעי אורן מעודדים לאחר שריפה. על כן לא פלא שהם גדלים כאן בשכנות טובה.
חזרתי בהרגשה שיש תקומה לשריפה!! ובלבי תפילה ותקווה שקצב ההתחדשות של צמחיית הכרמל יהיה מהיר. נראה שמה שיכתיב את קצבה הוא כנראה עקבות עוצמות האש שכילתה או הותירה שרידים מהצמחים בקרקע כמו: מאגר זרעים, אברי צמחים שנותרו ולא נפגעו כמו בצלים פקעות וניצני התחדשות, וכן תנאי השטח והסביבה. גם לתחרות בין מיני הצמחים השונים על משאבים שהם אור וחומרי הזנה תהייה חשיבות רבה להמשך גדילתם.
כאן בצמח השדה נמשיך לעקוב אחרי תהליכי ההתחדשות ושיקום החורש בידיעה שהאור והצבע יגברו על השרידים המפוחמים.
למאמרים קודמים בנושא שיקום הצמחיה בכרמל לאחר השרפה
אם יש לך כרמל זה רק בישראל
צפו באלבום בתצלומי הצמחיה המתוארת במאמר.