חולית דו-קרנית

הדפסה
  Cutandia dichotoma שם מדעי
דגניים
Poaceae
משפחה
חסר עלי כותרת מס' עלי כותרת
סרגלי צורת העלה
תמים שפת העלה
מדבר בית גידול
עגול צורת הגבעול
חד-שנתי צורת חיים
נגב צפוני, נגב והרי אילת, ערבה, תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה

דווח לנו

חולית  דו-קרנית
צילום: © דרור מלמד   הר הנגב, 5-2015
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

חולית (לשעבר - קוטנדיה) דו-קרנית היא דגן חד-שנתי נמוך ואשון, מאפיר, מסועף מבסיסו, שרוע, נטוי או זקוף, גובהו 25-5 ס"מ ולו ציצת שורשים. הקנים דקים, אשונים ומזוותים, נושאים תפרחות עדינות וקשיחות, דמויות מחטים מסועפות, היוצאות מהמפרקים. נדני העלים נפוחים, מעורקים, עוטפים את בסיס התפרחות. הלשונית שבין נדן העלה לטרף קרומית-ריסנית. טרפי העלים גלולים.
התפרחת מכבד מבודר, אשון, מרובה ענפי משנה נשירים, המתפצלים באופן דו-קרני ממפרקים כהים לאורך ציר תפרחת מזוות ומחוספס. ציר התפרחת עשוי פרקים קצרים, לעתים עטויי שערות קצרצרות, שביניהם מפרקים כהים. השיבוליות יחידניות, נישאות על עוקצים מעובים, קצרים וקשיחים, היוצאים ממפרקי ציר התפרחת ומתפשקים עם ההבשלה, כך שהשיבוליות נפרשות בזוית קהה עד כמעט ניצבות לציר ומכיוון שכמעט מכל מפרק יוצאת שיבולית בודדת - ערוך כל המכבד באופן דו-קרני: זרוע אחת היא העוקץ והשיבולית המוארכת הנישאת עליו והזרוע השנייה היא הפרק הבא והמשכו של ציר התפרחת. כל מכבד מסתיים בקצהו בצמד שיבוליות נגדיות, המבליט את המראה הדו-קרני של המכבד. השיבוליות סרגליות-צרות, מחודדות, פחוסות מצדדיהן, מתפרקות עם ההבשלה, מכילות 4-2 פרחים תלת-אבקניים, הקיצוני שבהם מנוון. הגלומות איזמלניות - מתחדדות, אך אינן חדות - דומות זו לזו במראן ובגודלן, קצרות מהשיבולית, שעירות, קרין עובר באמצען לאורכן, נותרות יציבות לאחר ההבשלה ואינן נושרות. המוצים קרומיים, הדוקים לציר השיבולית, חופפים-רעופים כדי מחציתם זה על גבי חברו, מתחדדים מעט, אך אינם מסתיימים בחוד או בזיף. הגרגיר מעורה במוצים. הפריחה באביב.
היעדר חוד בקצה המוצים הוא סימן מבדיל עיקרי בין חולית דו-קרנית למין הקרוב חולית מצרית, הדומה לה עד מאוד, שבה המוץ התחתון מסתיים בחוד ניכר. אכן, היו מן הסיסטמטיקאים שראו בחולית דו-קרנית זן של חולית מצרית. בעין עירומה קשה להבדיל בין המינים, אולם חולית דו-קרנית קטנה יותר, שיבוליותיה קטנות מעט מאלו של חולית מצרית והיא גדלה באזורים שונים בישראל. בעוד חולית מצרית נפוצה בחולות הנגב, הערבה ומישור החוף, חולית דו-קרנית נדירה יותר וגדלה בחולות לס בנגב. תפוצתה העולמית משתרעת בצפון ומערב אפריקה, בקווקז, בדרום אסיה ובחצי-האי ערב.
חולית דו-קרנית תוארה בשנת 1895 ע"י הבוטנאי הצרפתי טראבוט (Louis Charles Trabut, 1853-1929), שהיה הבוטנאי הממשלתי של אלג'יריה.
למעשה תואר המין לראשונה כבר בשנת 1775, כשייך לסוג בן-אפר (Festuca dichotoma), ע"י חוקר הטבע השוודי פורסקאל (Peter Forsskal, 1732-1763), משליחיו של אבי הטקסונומיה קארל לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778) לתיעוד מיני חי וצומח בחצי-האי ערב, שם מצא שם את מותו באופן טראגי בגיל צעיר (31) לאחר שחלה במלריה.
שם הסוג המדעי, Cutandia, לכבודו של הבוטנאי הספרדי, קוטנדה (Vicente Cutanda, 1804-1866). שם הסוג העברי שונה ל"חולית" על שום בית הגידול של המין המצוי יותר, חולית מצרית - חולות מיוצבים למחצה ונכלל ברשימת שמות צמחי ארץ-ישראל שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003). שם המין בעבר, "מדוקרנת", הוחלף באותה הזדמנות ל"דו-קרנית", בשל אי-שקיפותו. שם המין המדעי, dichotoma, מלטינית: "דיכוטומי", "דו-קרני", מאזכר את ההתפצלויות הדו-קרניות במכבד התפרחת.
בסוג חולית 6 מינים מוסכמים, 3 מהם נאספו בישראל, אחד מהם (חולית החוף) נמצא בסכנת הכחדה.
כתב דרור מלמד

מקורות מידע



 
צימרים בצפון   גינון חסכוני בצמחי בר  

israelbiz- בניית אתרים