שברק נטוי

הדפסה
  Ononis reclinata שם מדעי
קטניות
Fabaceae
משפחה
5 מס' עלי כותרת
תלתני צורת העלה
משונן שפת העלה
חברות שיחים (בתה וגריגה) בית גידול
עגול צורת הגבעול
חד-שנתי צורת חיים
גולן, גליל, עמק ירדן עליון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שרון, שפלה, נגב צפוני, נגב והרי אילת, בקעת הירדן, תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה

דווח לנו

שברק  נטוי
צילום: © רחלי שוורץ-צחור   גני הנדיב , מרץ
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף





שברק נטוי הוא צמח עשבוני חד-שנתי, נטוי עד זקוף, גובהו 25-5  ס"מ. כל חלקי הצמח- הגבעולים, העלים, הגביע והפרי - עטויים שערות בלוטיות ארוכות, רכות ודביקות - מכאן שם המין המדעי (mollis, מלטינית: "רך-שיער". על המחלוקות בעניין שם המין המדעי, ראה להלן).

לשברק נטוי גבעולים המסתעפים מעט לענפים עדינים. העלים התחתונים והעליונים ביותר פשוטים, מוארכים וקהים ושאר העלים תלתניים, עלעליהם דמויי-טריז בבסיסם ומשוננים בקצותיהם. פטוטרות העלים קצרות מן הטרפים. העלעל המרכזי שבעלים התלתניים נישא על פטוטרית קצרה. עלי הלוואי קטנים, חדים. התפרחת דמוית שיבולת קצרה, מעוטרת בעלים רבים, נישאת בראש הגבעולים. הפרחים נישאים על עוקצים אשונים, שאורכם פחות או יותר כאורך העלים שבראש התפרחת, שמחיקם הם יוצאים. הגביע שעיר, שיני הגביע מוארכות, צרות וחדות, ארוכות פי 5-3 מצינור הגביע. הכותרת פרפרנית, ורודה, אורכה כאורך הגביע. המפרש ורוד-סגול, מעורק. הסירה והמשוטים לבנים או ורדרדים ולעתים צבעם קרם. זירי 10 האבקנים מאוחים לצינור. הפרי תרמיל גלילי, מחודד, בולט מעט מהגביע, שעיר, מכיל 16-9 זרעים כדוריים, חומים, מגובששים. הפרי הבשל משולשל - נטוי כלפי מטה - מכאן שם המין העברי. בהבשלה נפתחות קשוות הפרי, מסתלסלות והזרעים נפלטים מהתרמיל אל הקרקע.

שברק נטוי פורח באביב. הוא גדל בסדקי סלעים בהרים, בבתות ובשדות בור ברוב גלילות הארץ, למעט הנגב הדרומי והערבה. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות הים התיכון, צפון אפריקה ואירופה.

שם הסוג העברי עבר גלגולים שונים במשך השנים. בספרו "שמות צמחי ארץ ישראל שנתחדשו או שנתבררו" שראה אור בשנת תרע"ז (1917), הציע אפרים רובינוביץ' (הראובני, בוטנאי וחוקר צמחי ארץ-ישראל, אביו של נגה הראובני מייסד "נאות קדומים") את השם מתקופת המשנה והתלמוד "סִיאה" (משנה, מעשרות, פרק ג', משנה ט'). במילון "ילקוט צמחים" שיצא לאור על ידי ועד הלשון העברית בשנת תר"ץ (1930), בעריכת פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), מובא השם "שַׁיִת" כשמו העברי של הסוג. השם "שברק" מופיע לראשונה ב"מילון לצמחי ארץ ישראל" של ועד הלשון העברית, שיצא  בשנת  תש"ו  (1946) והוא נגזר משמו  הערבי של הצמח – "שבּרק".

שם הסוג המדעי, Ononis, ניתן לו ע"י חוקר הטבע והבוטנאי הרומי  דיוסקורידס (Pedanius Dioscorides), בן המאה הראשונה לספירה, שספרו בן חמשת הכרכים "על חומרי רפואה" (De Materia Medica) נחשב במשך מאות שנים כספר יסוד בתחום צמחי הרפואה. לא ברור מדוע קרא כך לצמח, אך משערים כי השם קשור במילה "חמור" (ביוונית: Onos) ויתכן כי חלק ממיני הסוג (אולי שברק קוצני) נאכלים ע"י חמורים.

שם המין המדעי נתון במחלוקת. יש המקבלים את השם O. mollis, על פי תיאורו של חוקר הטבע האיטלקי בן המאה ה-18, מחבר הפלורה האיטלקית (Flora  Italiana), ג'יטנו סאבי (Gaetano Savi, 1769-1844), אולם בבסיסי נתונים אחרים (וכן בפלורה פלשתינה) מקובל השם O. reclinata  (מלטינית: "נטוי")  כפי  שהגדירו  אבי הטקסונומיה  קרל לינאוס (Carl Linnaeus) בשנת 1763.

בסוג שברק כ-70 מינים מוסכמים. בישראל נאספו 15 מינים, מהם 2 נדירים ומין אחד (שברק ססגוני) שנכחד מנופי הארץ.         


כתב: דרור מלמד









מקורות מידע



 
צימרים בצפון   גינון חסכוני בצמחי בר  

israelbiz- בניית אתרים