צמח השדה - פרחים וצמחי בר של ישראל
  English Русский العربية   צור קשר צלמים גינון טיולים פורום מתכונים מילון מושגים דיווחי פריחה אודות דף הבית
  חיפוש מתקדם
 

תורמוס ההרים
צילום: © עמרם אשל  
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

הצמח במקורות
אבותינו נהגול לאכול זרעי תורמוס תרבותי כחטיף, אחרי שבישלו והשרו אותם מספר פעמים על מנת לסלק את הרעלים.
בתלמוד מופיע "המתכון":
"תורמסא שולקין אותו שבע פעמים ואוכלין אותו בקנוח סעודה" (ביצה כ"ה)
התורמוס המתורבת שימש בעבר מאכל עניים. במסכת שבת, במשניות העוסקות בעניין פינוי דברים שהם בגדר מוקצה, נאמר: "והתורמוס מותר לפנותו מפני שהוא מאכל לעניים". (שבת י"ח, א')
הצמח מוזכר גם בעניין כלאיים:
"והתורמוס והפלסלוס אינם כלאים זה בזה" (כלאים א', ג').

עד היום ניתן לראות בצידי כביש הבקעה ובשווקים בערים הערביות רוכלים המציעים למכירה את גרעיני התורמוס.
בספרו של ניסים קריספיל "ילקוט הצמחים" מובא שבזמן מלחמת העולם הראשונה התורמוס נעשה מאכל פופולרי, בשל המחסור הכללי ששרר אז בארץ, בעקבות ריכוזי הצבא התורכי שחמסו מכל הבא ליד וכן בשל פשיטת להקות ארבה על שדות הארץ.
זרעיו של הצמח עגולים וגדולים, ולכן שימשו בעבר מאכלי אבלים, על פי המנהג לאכול מאכלים עגולים, כטבע העולם.
התורמוס גם מוכר כצמח מרפא, וסגולותיו הרפואיות מתוארות על ידי הרמב"ם ובכתבי אסף הרופא.

הסיפור המעניין ביותר על סגולות התורמוס מובא בבראשית רבה: מעשה ברבי שמעון בר יוחאי שטבל בכנרת לאחר יציאתו מהמערה, וכדי להכיר טובה על כך פנה לאנשי טבריה ושאל האם יוכל לעשות דבר מה לרווחתם. תושבי טבריה סיפרו לו שישנם אזורים בעיר החשודים בטומאת מת וצריך לטהרם. ר' שמעון זרע בשטחים החשודים זרעי תורמוס, ובמקומות שבהם נקברו מתים צמחו התורמוסים בגלל הריקבון שבקרקע, וכך טיהר את טבריה לשמחת תושביה.

על מקור השם תורמוס והופעתו בספרות חז"ל ר' מאמרו של גדעון סטטמן, "חלמיש" 6, 1988.

מידע גנני
צריכת מים לאחר התבססותו נדרשת לו תוספת השקיה של 200 ליטר למ"ר או 200 קוב לדונם בשנה באזורים שבהם יש לפחות 250 מ"מ גשם בשנה.
אזורים                        שפלה, חוף, הר, בקעה,
צורת חיים                   חד-שנתי
קצב צמיחה                מהיר
גובה (מ')                   0.70
קוטר (מ')                   0.30
איברים דקורטיביים   פרחים, עלים
שימוש מומלץ          ערוגות פורחות, מסלעות
עמידות לתנאי קרקע קשים גבוהה. רגיש לחוסר ניקוז
תנאי הארה              שמש
מידע גנני נוסף       מופע עונתי. מטייב את הקרקע שבה הוא נשתל (קשירת חנקן)

כתבו יואב גרטמן ואביגיל הלר, מתוך חוברת בהוצאת שה"מ, משרד החקלאות

 
 

תורמוס ההרים


  Lupinus pilosus שם מדעי
  Blue Lupine Common name
תורמוס אלג'באל, תוּרְמוּס שם ערבי
  ترمس الجبال الأزرق أللّغة آلعربيّة
קטניות
Fabaceae
משפחה
5 מס' עלי כותרת
מחולק לאונות צורת העלה
מפורץ שפת העלה
קרקעות כבדות בית גידול
עגול צורת הגבעול
חד-שנתי צורת חיים
גולן, גליל, עמק ירדן עליון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, הרי יהודה, בקעת הירדן, תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12
עונת הפריחה
צמח מוגן רעיל משמש לרפואה
דווח לנו

מידע נוסף
צמח חד-שנתי גבוה, חברותי, פורח בכחול, יפה כבודד ומרשים כמרבד בנוף.
אין קל מלזהות את התורמוס: עליו ופרחיו מסגירים אותו מיד. מתוך זרע גדול נובט בחורף צמח עם עלים מאוצבעים גדולים. אונות העלה מכוסות בצפיפות בשערות לבנות קצרות, המתבלטות כשהן כולאות את טיפות הגשם בצורה מיוחדת, תאוותו של כל צלם.
העלים של מין זה, כשל מיני התורמוס האחרים, מבצעים תנועות מעקב אחר השמש. בבוקר פונים העלים לשמש העולה במזרח, ובמשך היום משנים העלעלים את עמדתם בהתאם לתנועת השמש בשמיים, עד שלעת השקיעה הם פונים למערב. במשך הלילה חוזרים העלים לפנות אל המזרח ומוכנים לקבל את פני השמש הזורחת. כשהשמים מכוסים עננים וקרני השמש אינן מגיעות אל הצמחים, ניצבים העלעלים בעמדה מאוזנת. תנועת העלעלים מתאפשרת ע"י שינויי נפח בצידי "כרית תנועה" הנמצאת בבסיסו של כל עלעל. במצב של חוסר במים נפסקת תנועת העלעלים, ובמקרים של מחסור חמור מתקפלים העלעלים לאורך צירם. תופעה זאת של מעקב אחר השמש (Heliotropism) קיימת גם במיני חלמית ומעוג, בהם נע כל טרף העלה כמשטח אחד. היא נחקרה רבות עך-ידי פרופ' דב קולר ותלמידיו באוניברסיטה העברית בירושלים. ההנחה היא שמנגנון זה מגביר את קליטת אור השמש על-ידי חד-שנתיים אלה, הגדלים בעונת החורף הקצרה בבתי גידול יובשניים וצריכים לנצל את תקופת הגשמים לצמיחה מהירה, פריחה ועשיית זרעים.
פורח מפברואר עד מאי. הפרחים ערוכים בראש הגבעול בתפרחת רבת-פרחים (10–20), הנפתחים בזה אחר זה, התחתונים תחילה. צבע הכותרת כחול עז וצלול, צבע נדיר בין פרחי ארצנו ונדיר במיוחד במשפחתו, הפרפרניים. על מפרש הכותרת יש שני כתמים לבנים בבסיסו, עתים הם מתפשטים במעלה המפרש משני צדי העורק הראשי שלו כפסים לבנים. אחרי הפריית הפרח הוא משנה את צבעו, והכתמים והפסים הופכים אדומים. למעשה מתפשט אז צבע אדום על כל הכותרת, אך במקום שהיא כחולה אין מבחינים בכך, ורק במקום של הכתמים הלבנים רואים איך הלבן מתחלף לאדום.
מתבקש הסבר אבולוציוני לכך: אחרי שהפרח הופרה, שוב אין כל ערך לביקורי מאביקים בו, ואז יש יתרון לצמח אם הוא מצליח למנוע תחרות בין הפרחים, העלולה להפחית את הביקורים של החרקים בפרחים שטרם הופרו. תופעה דומה מוכרת גם בעכנאי, בפרקינסוניה ועוד. לפי הסבר זה מאותת הפרח המאדים למאביקים: "אל תבואו אלי, לכו לבקר בפרחים שמעלי שעדיין לא הואבקו, והם גם יתנו לכם שפע של גמול". התמונה למעשה איננה כה פשוטה. שדינוי הצבע הוא תוצאה משולבת של הזדקנות הפרח וההפריה. ראו נא קישור למאמר על האקולוגיה של ההאבקה ומשמעות שינוי הצבע בתורמוס ההרים. 

הפרח גדול, מתאים להדגמת מבנה ותיפקוד של פרח פרפרני. הוא מואבק בשיטת "משחת השיניים", אחת מ-4 צורות שונות הנפוצות במשפחתו: עם כל ביקור של חרק בפרח נלחץ החוצה גושיש קטן של אבקה מתוך סדק בראש הסירה. בביקור הבא יצא שוב גושיש נוסף, לאבק את החרק הנוסף. קל לחקות את ביקור החרק על-ידי לחיצה באצבע על משוטי הכותרת. אין לפרח צוף, והחרקים (בעיקר דבורים) באים אליו למען האבקה שבו. נמצאה בתורמוס גם האבקה עצמית.
הצמח גדל בכתמים צפופים בנוף, יוצר לעיתים מרבדים ענקיים מלוא כל רוחב העין. בין היתר נובע הדבר מן האסטרטגיה שלו בהפצת הזרעים: הזרע גדול, מכיל רקמת מזון נדיבה, כך שסיכוייו של הנבט להצליח הם טובים. מצד שני אין לזרע אמצעים יעילים להפצה למרחוק, וכל הנבטים עולים בסביבת צמח האם. כמו כן תורמת לצפיפות עמידותו של הצמח בפני היאכלות.
התרמיל מזכיר פרי של פול. הוא עבה, מגושם, שעיר ודביק, מכיל 2–5 זרעים, משונץ מעט בין הזרעים. בהתיבש התרמיל משתזרות קשוותיו בכוח כקפיץ, והוא נפתח בפיצוץ וזורה את הזרע למרחק כלשהו. הזרע אכיל בהיותו ירוק, טעמו מזכיר אפונה עם קצת טעם-לואי מריר, מכיל מעט רעל (לופינין), אך כמות קטנה של רעל זה כנראה אינה גורמת נזק חמור לבהמה, אף לא לאדם הטועם זרע או שניים. אולם יש ברעילותו של התורמוס, בהיאכלו בכמות גדולה, כדי להסביר את יכולתו לצמוח באוכלוסיות צפופות. יתכן כי לגבי חרקים רעילותו יעילה יותר.
נפוץ בכתמים בקרקעות מתאימות בהרים בצפון הארץ, וכן בשומרון וביהודה. שונא גיר, גדל בעיקר בבזלת. בקרקעות בזלת באזור כרי-דשא שבגליל התחתון הוא מפוזר בדלילות על שטחים נרחבים ואינו מרוכז בכתמים. גם יתר מיני התורמוס גדלים בקרקעות דלות-גיר, רובן קרקעות חוליות.
פה ושם יש באוכלוסייה פרט שחסר את הצבע הכחול, ואז מראהו ורדרד, ומתברר שהצבע הכחול מסתיר מתחתיו צבע נוסף, ורדרד. באורח נדיר אפשר לפגוש אוכלוסיות בצבע סגול-אדמדם.

מינים אחדים של תורמוס תורבתו למאכל. אוכלים את הזרעים, אחרי שנשלקו היטב פעם ופעמיים לניטרול הרעל שבהם, ובכל זאת עדיין נותרת בהם מרירות כלשהי. הזרע גדול, מהגדולים במשפחתו, והוא מכיל שפע של חומרי מזון, במיוחד חלבון.
200–300 מיני תורמוס גדלים בעולם, רובם באמריקה הצפונית והדרומית, אך גם כמעט בכל היבשות האחרות. רבים מהם נוהגים כשלנו: מופיעים בריכוזים צפופים ונרחבים בנוף, פורחים בצבעים עזים וזועקים, ומתרחקים מקרקעות גירניות. בארץ 5 מינים.
כתב מייק לבנה


מקורות מידע

 
 
הפייסבוק שלנו צמח השדה בפייסבוק
חדש באתר
רשימת הצמחים
משפחות הצמחים
מועדי הפריחה
צמחי מרפא
צמחי תבלין
צמחים רעילים
צמחים מוגנים
בסכנת הכחדה
צמחים פולשים
צמחים אלרגניים
שבעת המינים
ארבעת המינים
צמחים במקורות
צמחים ופולקלור
עצים ביערות קקל
מאמרים
מקורות
למכירה
סיור באתר
טו' בשבט
60 צמחים
שלח ברכה
צמחים בצידי כביש 6
חנויות פרחים
הרשמה לעדכונים
שלח
כתבו עלינו| לזכר| תנאי שמוש באתר| פרסם באתר| משתלות| מועדפים| דרושים| תן משוב
צימרים בצפון   גינון חסכוני בצמחי בר   נגרות בעץ  

israelbiz- בניית אתרים