צלף מצרי הוא
שיח קוצני שרוע. הקוצים מאונקלים, אכזריים. הצמח מסתעף, סבוך, תכופות משתלשל מסלע. העלים ביציים בקוטר 3 ס"מ, קירחים, גלדניים מעט, ירוקים אך מכחילים בהתבגרם, שפתם תמימה, הם נישאים על
פטוטרות ארוכות. יש הרואים בו זן של
צלף קוצני.
צלף מצרי פורח כחצי שנה, מינואר עד יולי. הפרחים בודדים, גדולים, א-סימטריים, קוטר הפרח 5 ס"מ. הפרח נפתח לקראת ערב, פורח לילה אחד בלבד, ונסגר למחרת עד הצהריים. ה
כפתורים כדוריים בקוטר 15 מ"מ. ה
אבקנים מרובים, לבנים, קצותיהם סגולים בהירים. ה
שחלה במרכז הפרח מתפתחת לאחר הה
אבקה לפרי עסיסי מוארך באורך 5 ס"מ, הנישא על
עוקץ ארוך.
צלף מצרי גדל בסלעים בנחלים בנגב ובמדבר יהודה. תפוצתו העולמית משתרעת בעיקר במזרח אפריקה.
כפתורי-פרחים, פירות צעירים, ענפים צעירים ועלים של צלף למיניו מוחמצים ונחשבים כתבלין משובח. ענף שהוסרו ממנו כל אבריו פרט לקוץ מאונקל אחד – שימש ל"דייג" של עלוקות מן הגרון.
הסוג כולל 350 מינים, בארץ 4. העלים
פשוטים ותמימים, בבסיסם יוצאים קוצים מאונקלים. הפרח גדול, הסימטריה שלו דו-צדדית בלבד. אחד מ-4 עלי ה
גביע גדול מיתרם, קעור. 4 עלי-כותרת, מתוכם 2 אלה הסמוכים לאותו עלה-גביע גדול צמודים זה לזה ויוצרים מאגר לצוף.
האבקנים רבים וארוכים, צבעוניים ובולטים לעין.
השחלה נישאת על נושא-פרי (גינופור), תכונה הנחשבת לפרימיטיבית. הפרי מתפצל לאורכו (יש אומרים כי זה מקור השם צלף, חילוף אותיות מ-פצל) וקליפתו נגללת אחורה. יש סבורים ( ראה מילון אבן-שושן) כי השם אביונה משמש במשנה ככינוי לפרי הצלף.
כתב מייק לבנה
