גרימיה מצויה

הדפסה
  Grimmia pulvinata שם מדעי
טחבי עלים (מערכת)
Bryophyta
משפחה
חסר עלי כותרת מס' עלי כותרת
פשוט צורת העלה
תמים שפת העלה
כתלים וקירות בית גידול
עגול צורת הגבעול
טחבים צורת חיים
גולן, חרמון, גליל, כרמל, הרי יהודה, נגב צפוני, תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה

דווח לנו

גרימיה  מצויה
צילום: © דרור מלמד   הר הטייסים , 2-2016
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

 להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

גרימיה מצויה היא טחב-עלים המשתייך למשפחת Grimmiaceae. היא טחב אקרוקרפי (acrocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט ולא בצידיהם), גדל על סלעים בכריות עגלגלות קטנות, הניכרות במלעני העלים, הנראים כשערות מאפירות ארוכות ובשפע המנבגים השרועים מעט מעל העלים. הגמטופיט ירוק-אפרפר, מבריק בברק משיי, ובבגרותו ירוק כהה עד כמעט שחרחר, גובהו 3-2 ס"מ. העלים מוארכים-איזמלניים, מצטררים באחת לכדי מלען ארוך ושקוף, משונן (יש להשתמש בזכוכית מגדלת כדי להבחין בשינון), אורכו כמחצית או כאורך הטרף, שולי העלים גלולים כלפי מטה. העלים יושבים רעופים מפושקים על הגבעול, בהתייבשם הם מזדקפים ומתפתלים. אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים בצברים נפרדים על אותו פרט, באופן מעין "חד-ביתי" (autoicous).
גרימיה הוא סוג סטגוקרפי (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), שלו מנבג (ספורופיט) הנפתח במכסה לשם שחרור הנבגים. גרימיה מצויה ניכרת במנבג שבו הזיף (seta), שאורכו 3-2 מ"מ, מקושת כצוואר ברבור, ונשען על עלי הגמטופיט, כך שלעתים-קרובות קופסית המנבג (capsule) שהוא נושא נראית כמעט שוכבת על היצע. עם התייבש הטחב מזדקף הזיף ומסתלסל. קופסית המנבג ביצנית-מוארכת, בהתייבשה ולאחר פיזור הנבגים נעשית חומה, מתקמטת ונוצרות לאורכה צלעות בולטות. המצנפת (calyptra) קרומית חרוטית, קטנה, נבקעת בתחתיתה טרם נשירתה. מכסה המנבג (operculum) עשוי בסיס חרוטי קצר שממנו יוצא מקור זקוף,או אלכסוני. בפי-המנבג (peristome) ערוכות 16 שיניים ישרות, אדומות-חומות.
כרוב הטחבים בישראל, תקופת צמיחתה של גרימיה מצויה קצרה ומתמשכת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל). מנבגים בשלים ניתן למצוא בסוף החורף ובתחילת האביב (בחודשים פברואר-מרץ).
גרימיה מצויה היא המין השכיח ביותר משאר מיני הסוג בישראל והיא גדלה באזורים ההרריים של הארץ, ממרכז הנגב ועד לחרמון. בית גידולה סלעי כורכר, אבנים וגדרות, על-פי רוב במקומות מוארים. תפוצתה העולמית קוסמופוליטית. מין נוסף, דומה, המצוי בישראל הוא גרימיה שעירה (G. crinita), שבה הזיף קצר מאוד והמנבגים נראים כשקועים בין העלים.
המין גרימיה מצויה תואר בשנת 1807 על-ידי הבוטנאי האנגלי סמית (Sir James Edward Smith, 1759-1828), מייסד החברה הליניאנית (The Linnean Soceity), אשר שמה לה למטרה להעמיק את חקר הטבע ומדע הטקסונומיה וקרויה על שמו של אבי הטקסונומיה המודרנית לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778), שאת ספריו ואוספיו החשובים רכש סמית מבנו בפרוטות. למעשה, תואר המין לראשונה על-ידי הרופא והבוטנאי הגרמני הדוויג (Johann Hedwig, 1730-1799), הנחשב כ"אבי חקר הטחבים (בריולוגיה)", ששייכו לסוג Fissidens (F. pulvinatus). תיאור המין, יחד עם תיאוריהם של כמעט כל מיני הטחבים שהיו ידועים בזמנו, ראה אור לאחר מותו, בשנת 1801, בספרו הבסיסי Species Muscorum Frondosorum (בלטינית: "מיני טחבי העלים").
שמו המדעי של הסוג, Grimmia, ניתן על-ידי הדוויג, על-פי השם שטבע הבוטנאי הגרמני ארהרדט (Jakob Friedrich Ehrhart, 1742 -1795), לכבודו של הרופא והבוטנאי הגרמני גרים (Johann Friedrich Karl Grimm, 1737–1821). שמו המדעי של המין, pulvinata, מלטינית: pulvinus - "כרית", מאזכר את אופי הצמיחה של הטחב בכריות חצי-כדוריות.
בסוג גרימיה כ-260 מינים. בישראל נאספו 8 מינים.

כתב: דרור מלמד


מקורות מידע


קישורים


 
צימרים בצפון   גינון חסכוני בצמחי בר  

israelbiz- בניית אתרים