גומא קרח

הדפסה
  Cyperus glaber שם מדעי
גומאיים
Cyperaceae
משפחה
חסר עלי כותרת מס' עלי כותרת
סרגלי צורת העלה
תמים שפת העלה
קרקעות כבדות בית גידול
מצולע צורת הגבעול
עשבוני רב-שנתי צורת חיים
גולן, חרמון, גליל, עמק ירדן עליון, עמקים, הרי שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שרון, בקעת הירדן, תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה

דווח לנו

גומא  קרח
צילום: © דרור מלמד   עין לבן ליד ירושלים , 8-2014
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

גומא קרח הוא צמח עשבוני חד-שנתי, לעתים רחוקות רב שנתי, גדל בגושים קטנים, גובהו 50-10 ס"מ ולו ציצת שורשים. גבעוליו חלקים (מכאן שם המין. גם השם המדעי, glaber, מלטינית: "חלק", "קרח") ולהם שלשה מקצועות (משולשים בחתך רוחב), הם מעובים מעט בחלקם התחתון, עולים נטויים או זקופים ובבסיסם נדני עלים ששפתם ישרה, שמחלקם יוצאים טרפי-עלים שטוחים-מצטררים, מחוספסים בשפתם, קצרים מהגבעול. התפרחת דמוית סוכך פשוט או מורכב, אורך קרנותיו עד 6 ס"מ וכל אחת מהן מסתיימת בקרקפת כדורית המכילה שיבוליות רבות. לרוב, קרן הסוכך המרכזית קצרה מאוד ולפיכך נראית הקרקפת המרכזית כמעט יושבת על הגבעול. בבסיס הסוכך 5-2 חפים דמויי עלים מרזביים, אורכם אינו אחיד, אחד מהם ארוך פי כמה מאורך התפרחת. השיבוליות מסגילות, איזמלניות, פחוסות, מכילות מספר רב של פרחים רעופים בצפיפות, יושבים בגומות מכונפות שלאורך ציר השיבולית. הגלומות ביצניות-מוארכות, אורכן 2.5-2 מ"מ, הן מסתיימות בחוד קצרצר, קרין עובר לאורכן ושוליהן לבנבנים. לפרחים  3 אבקנים ו-3 צלקות. הפרי אגוזית חד-זרעית חומה, אורכה כמחצית הגלומה, דמויית ביצה הפוכה שלה 3 מקצועות, צידה החד פונה אל ציר התפרחת וצידה הכד מסתיים במקור קצר שבקצהו ניתן להבחין לעתים בעמודי העלי המתייבשים. גומא קרח הוא מין בעל מופעים מגוונים וקל לטעות בינו לבין מיני גומא דומים, הגדלים באותו בית גידול: גומא חום וגומא כדורי. התפרחת של גומא כדורי אינה נראית כסוכך מורכב, בדרך כלל, אלא כקרקפת יחידה בראש הגבעול וכן פריו הוא אגוזית סגלגלה ולא מצולעת. שיבוליותיו של גומא חום קטנות יותר מאלו של גומא קרח: רוחב השיבוליות בגומא קרח הוא לפחות 3-2 מ"מ ואורכן כס"מ אחד ויותר (לעתים עד 3 ס"מ) ואילו שיבוליות גומא חום אינן עולות ברוחבן על 1.5 מ"מ ואורכן כ-0.5 ס"מ לערך.
גומא קרח פורח בקיץ ובסתיו. בית גידולו קרקעות לחות בצפון הארץ ומרכזה. תפוצתו העולמית משתרעת על פני צפון ומזרח אגן הים התיכון, אירופה ואסיה.
גומא קרח תואר לראשונה בשנת 1771 על-ידי אבי הטקסונומיה המודרנית לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778).
שם הסוג המדעי,  Cyperus, שימש ביוונית עתיקה לתיאור מיני צמחי ביצה שונים. שם הסוג העברי, גומא, נזכר לראשונה בספר שמות, בו מסופר על "תבת גומא" שבה הצפינה יוכבד אם משה את בנה בסוף על שפת היאור וכן הוא נזכר בספרי הנביאים והכתובים, במשנה ובתלמוד (ראה משמאל). כשם בוטני רשמי נזכר "גֹמא" לראשונה במילון "ילקוט הצמחים" של ועד הלשון העברית, שערכו פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), בשנת תר"ץ (1930), אך הוא מוגבל למין גומא הפפירוס בלבד ומובא שם עם שמות נרדפים שונים למין זה: אֵבֶה, אָחוּ, אֻרְבָּן, גֻּמִי. רק בשנת 1946 נתקבל השם "גֹמא" כשם הסוג, כמופיע במילון לצמחי ארץ-ישראל (שמות המשפחות והסוגים) עברית-לטינית, שיצא לאור בהוצאת ועד הלשון העברית בסיוע מוסד ביאליק שעל-יד הסוכנות היהודית בארץ-ישראל, ירושלים תש"ו (1946). שם המין "גומא קרח" מובא בכרך הרביעי של ה"פלורה פלשתינה" שנכתב ע"י פרופ' נעמי פיינברון-דותן ויצא לאור בשנת 1986 והוא נכלל ברשימת שמות הצמחים הרשמית של האקדמיה ללשון במילון לשמות צמחי ארץ-ישראל, תשס"ג (2003).
הסוג גומא מונה יותר מ-800 מינים ברחבי העולם. בישראל נאספו 25 מינים, מהם 9 מינים נדירים, שמתוכם 7 נכללו ברשימת הצמחים האדומים שבסכנת הכחדה, בהם שני מינים שנכחדו מישראל.

כתב: דרור מלמד




מקורות מידע

הצמח במקורות

"גֹמא" נזכר במקרא כצמח ביצה שקיומו תלוי בקרקע לחה: "הֲיִגְאֶה גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה" (איוב ח יא). כן הוא נזכר בצמידות לקנה, הגדל באזורים לחים: "בִּנְוֵה תַנִּים רִבְצָהּ, חָצִיר לְקָנֶה וָגֹמֶא" (ישעיהו לה ז). קני הגומא שימשו להתקנת כלי שיט. מוכרת לכל היא תיבת הגומא שבה השתמשה יוכבד, אם משה, להצילו מגזרת "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו": "וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר" (שמות ב ג), והתנ"ך מעיד כי מן הגומא יצרו סירות : "הַשֹּׁלֵחַ בַּיָּם צִירִים וּבִכְלֵי-גֹמֶא עַל-פְּנֵי-מַיִם" (ישעיהו יח ב).
במשנה ובתלמוד נזכר הגומא על שימושיו השונים בשם "גמי".  "המוציא גמי - כדי לעשות תלאי לנפה ולכברה" – שיעור ההוצאה של קנה גומא מרשות לרשות (כגון מרשות היחיד לרשות הרבים) האסור בשבת הוא שיעור אורך קנה המספיק ליצירת בית אחיזה לתלות בו נפה וכברה (מסננות שונות). "ר' יהודה אומר: כדי ליטול ממנו מידת מנעל לקטן" – כלומר שיעור ההוצאה מרשות לרשות האסור בשבת הוא אורך קנה הגומא העשוי לשמש כסרט מידה להראות לסנדלר את מידת הנעל שלה  זקוק ילד קטן (שבת, ח', ב'). בגומא השתמשו כפקק לחביות משקה - "הכדור והפקעת של גמי שנתנן על פי החבית" אם אטם אותם היטב, הכלי נחשב כחתום ואינו נטמא (כלים י', ב'); כספוג - "ספוג שבלע משקין טמאין... וכן חתיכה של לפת, ושל גמי" אם נפלו לתנור הרי שיטמאו אותו כי המשקה הטמא ייפלט מן הספוג בחום (כלים ט',ד'); לקלית עקלים - סלים לכבישת זיתים  - "כלי בית הבד והעקל...  בזמן שהן של גמי - מיישנן כל שנים עשר חודש, או חולטן בחמין"  כדי לטהרם (טהרות י',ח'); לקשירת זמורות גפנים בכרם – "המותח זמורה מאילן לאילן... סיפקה בחבל או בגמי - תחת הסיפוק, מותר" לזרוע מין אחר תחת החבל העשוי מגומא ואין בכך איסור כלאיים (כלאיים ו',ט');  לחבישת פצעים – "כוהן שלקה באצבעו - כורך עליה גמי..." שיוחסו לו תכונות מרפא מעבר לעצירת הדם (עירובין י',י"ד); ולסימון חקלאי – "כיצד מפרישין את הביכורים:  יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר  וקושרן בגמי ואומר: הרי אלו ביכורים" (ביכורים ג',א').
בתלמוד הבבלי נזכרים שימושים נוספים, כגון: קליעת מחצלות – "מחצלת של שיפא ושל גמי..." (סוכה ט"ז, ע"א); תיקון מנעלים – "רבי ירמיה הוה קאזיל בתריה דר' אבהו בכרמלית איפסיק רצועה דסנדליה אמר ליה מאי ניעבד לה א"ל שקול גמי לח דחזי למאכל בהמה וכרוך עילויה" (ר' ירמיה היה מהלך אחרי ר' אבהו בכרמלית – אזור שאינו רשות היחיד ואינו רשות הרבים, בשבת – ונקרעה רצועת סנדלו. אמר לו: מה נעשה? אמר לו קח רצועת גומא לח, המתאים למאכל בהמה וכרוך על סנדלך") (שבת קי"ב, ע"א); גם בתלמוד הירושלמי מוזכר הגמי בשימושים דומים. בשולחן ערוך מובאת הלכה כי האבל אסור בנעילת מנעלי עור אך מותר לו לנעול סנדל עשוי גמי (יורה-דעה, שפ"ב).
כתב: דרור מלמד

 
צימרים בצפון   גינון חסכוני בצמחי בר  

israelbiz- בניית אתרים