מידע נוסףהביקיה היא צמח חד שנתי עשבוני נפוץ מאד בשטחים פתוחים של החבל הים תיכוני ומוכר גם כצמח תרבות המגודל בשטחים מעובדים כצמח מספוא. גבעולי הביקיה ארוכים ועדינים והיא נאחזת בעזרת הקנוקנות שבעליה על צמחים אחרים. גובהה 25-15 ס"מ. העלים מורכבים מנוצים פעם אחת והם מסורגים על הגבעול. העלעלים פשוטים מספרם 5-15, שפתם תמימה והם מסודרים בזוגות על ציר העלה המסתיים בקנוקנת. במקום החיבור בין העלה לגבעול מצויים עלי לוואי משוננים וקצרים.
הפרחים דו מיניים גודלם כ-2 ס"מ והם יושבים בחיק העלים. הפרח פרפרני, העטיף בעל 5 שינים מחודדות. השינים העליונות ארוכות מהתחתונות. הכותרת בעלת 5 אונות והיא בולטת בשני צבעיה. מפרש הפרח צבעו לילך והסירה בעלת צבע בורדו. קיים זן נוסף של ביקיה אשר מצטיין בעלים צרים ובפרחים בעלי גוון אחד. ביקיה זו נחשבת לתת מין של הביקיה התרבותית. האבקנים 10 אחד מהם מנוון. האבקנים חבויים בתוך הסירה והם צמודים לשחלה. השחלה עילית והיא נישאת על עוקץ קצר. עמוד העלי ארוך ושעיר ובראשו צלקת.התרמיל ארכו 4.5-3 ס"מ, עם הבשלתו הוא נפתח תוך התגלגלות הקשוות ופיזור הזרעים הכדוריים.
לבקיה בעלת העלים הצרים שהיא תת המין של הבקיה התרבותית יש צורה נוספת של פרחים תת אדמתיים. פרחים אלה אין להם כותרת ופירותיהם תרמילים שאינם נפתחים. תכונה זו שלצמח יש שני סוגי פירות, סוג אחד על גבי הענפים, שמפיץ זרעיו למרחקים וסוג אחר באדמה שזרעיו נשארים במקום של צמח האם, קרויה אמפיקרפיה. היא קיימת גם בצמחים אחרים כגון אוזן-גדי ו
אמיך קוצני.
לביקיה יש צוף וגם אבקה והיא מואבקת ע"י דבורים.
כאמור זהו צמח חשוב גם לחקלאות והוא משמש להאבסת בעלי חיים כמו פרות סוסים ואוכלי עשב אחרים.
הצמח הים תיכוני מצוי בבתות הספר במדבריות בבתי גידול טבעיים ובסביבת האדם.
כתבה ערגה אלוני
