אחילוף הגליל

הדפסה
  Biarum pyrami שם מדעי
מכחלת אלג'ול שם ערבי
  مكحلة الغول أللّغة آلعربيّة
לופיים
Araceae
משפחה
חסר עלי כותרת מס' עלי כותרת
פשוט צורת העלה
תמים שפת העלה
חברות שיחים (בתה וגריגה) בית גידול
עגול צורת הגבעול
בעל בצל או פקעת (גיאופיט) צורת חיים
גולן, חרמון, גליל, תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה

דווח לנו

אחילוף הגליל
צילום: © יהודה מרטה   , נובמבר
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

אחילוף הגליל הוא גיאופיט נמוך, טיפוסי למשפחת הלופיים. פרחיו בוקעים בסתיו ישר מהקרקע ללא עלים, ועליו יוצאים בחורף. התפרחת מפיצה ריח צואה. העלה ביצי, מבריק וקירח, בשרני מעט, נראה מיד מתאים למשפחת הלופיים, אך בניגוד לעלה של לוף אין לו אזניות בבסיסו. העלים מופיעים בדצמבר, בעוד התפרחות צצות כבר בספטמבר, לעתים אף לפני הגשם הראשון, ורק בדצמבר ובינואר אפשר לראות פרחים ועלים יחד. הפקעת חד-שנתית, פחוסה, מלבינה מגבישים של חומצת הסידן, אינה שקועה עמוק בקרקע. כל שנה ממלאים עלי-החורף פקעת חדשה מעל הפקעת הישנה ההולכת ומצטמקת.
אחילוף הגליל פורח מאוקטובר עד ינואר. התפרחת היא אופיינית ללופיים: עיקרה מִתְחָל (עלה) גדול אחד, הנראה כעלה-כותרת יחיד. הוא מוארך, קעור לרוחבו כעין צינור חצוי לאורכו, פרוש בחלקו העליון וסגור ככד בחלקו התחתון. מרקמו קטיפתי מבפנים, צבע צדו הפנימי ארגמני כהה, כמעט שחור; בחוץ צבעו סגול עד ירוק. בתוך המתחל במרכזו מתנוסס מקל עגול, עבה ורך הנקרא שִׁזְרָה. פני השזרה גם הם קטיפתיים וגונם כהה, ארגמני עד שחור. חלקה התחתון של השזרה, העטוף בכד של המתחל, נושא את הפרחים. אלה מוסתרים מעין, קטנים, חסרי כותרת לחלוטין. הפרחים ערוכים ב-3 מקטעים סביב השזרה: למטה פרחים נקביים; באמצע זיפים שהם במוצאם פרחים עקרים, מנוונים; למעלה פרחים זכריים. ההאבקה מורכבת: היא נעשית על-ידי חרקים המתפתים על-ידי ריח להיכנס לכד של תחתית המתחל, ושם הם נלכדים ללא יכולת לצאת למשך יום-יומיים. התפרחת מדיפה ריח של צואה, ונמשכות אליה חיפושיות הנזונות מצואה. הפצת הריח מוגברת בזכות מנגנון חימום אקטיבי: השזרה מתחממת בשעות הבוקר יותר מחום הסביבה, והחום מגביר את התפזרות הריח באויר. תחילה סגורים עדיין הפרחים הזכריים ואינם מפיצים אבקה, ואילו הפרחים הנקביים פתוחים ומוכנים לקלוט אבקה. החרקים, הבאים מתפרחת של פרט אחר, מביאים אתם אבקה ומאביקים את הפרחים הנקביים. בהמשך נובלים הפרחים הנקביים, הפרחים הזכריים נפתחים ושופכים את אבקתם על גוף החרקים, והמלכודת נפתחת ומשחררת את החרקים, המכוסים באבקת הפרחים הזכריים. מעניין שהם אצים משם ישר אל תוך תפרחת נוספת של אותו מין (ומאביקים שם את הפרחים הנקביים). האם לא למדו לקח והם מתפתים שוב, או שמא הם דוקא נהנו מן השהות ב"כלא" האחילוף? ואולי הם אף מרוויחים מזה משהו? כל מין של אחילוף מדיף ריח אחר, ומושך מאביקים אחרים. הפירות מבשילים באביב. הצמח היבש הנושא פירות מושך את העין ויפה למראה (ולצילום). זהו מקבץ של ענבות כדוריות בקוטר 2 ס"מ, ערוכות בצפיפות על גבעול, אדומות–סגולות בהבשילן. בכל פרי זרע יחיד, שקליפתו חומה ומרושתת.
אופייני למין הנדון הוא מתחל צר, גלול לאורכו. בבסיסו הוא מתרחב ליצור כד גוץ, כדורי, ששפותיו חופות זו על זו ליצור מבנה סגור. הן מאוחות כליל רק בתחתיתו של הכד, כדי רבע מאורכו או פחות. התפרחת דומה לזו של אחילוף קטן, נבדלת ממנה בריסים הארוכים-יותר שבין הפרחים הנקביים לזכריים, המגיעים עד לדופן הכד ואף יותר, מתכופפים מעלה.
אחילוף הגליל הוא מין נדיר, גדל בחורש ובסביבתו בקצה הצפון בלבד: בגליל העליון, בגולן ובחרמון. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות השוכנות לחופו המזרחי של הים התיכון.

העלים והשורשים של הלופיים מכילים רעל חריף. אחרי השמדת הרעל (בקלייה או בבישול יסודיים מאוד) הם אכילים.
בסוג אחילוף 21 מינים, בארץ 5. הם פורחים בסתיו ללא עלים.


כתב מייק לבנה

מקורות מידע

הצמח במקורות

יש סימוכין לכך שהלוף היה צמח מאכל בימי בית שני,לריבויו ולהשבחתו: "היתה שדהו זרועה קרבס או לוף" (תוספתא, שבת ח' ט'). לוף הבר (ארצישראלי?) כונה בשם "לוף שוטה": "כל שהוא מאכל אדם... ואיזה? זה עלה הלוף השוטה ועלה הדנדנה" (שביעית פ"ז, מ"א). השם "לוף" נשתמר עד עצם היום הזה בפי ערביי ארץ ישראל, והוא כנראה הצמח הידוע לנו כלוף.

 
צימרים בצפון   גינון חסכוני בצמחי בר  

israelbiz- בניית אתרים