נולד בכ"ג סיון תרע"ה (1915). בבוברויסק, שברוסיה הלבנה .כבן חמש עבר עם משפחתו, עקב עבודת אביו, לכפר,ושם לראשונה נפגש והתאהב בחיי הטבע בכפר. וכשהיה כבן עשר (1925) עלה ארצה עם הוריו ואחיו לבית אייזנשטדט.
תחילה למד בביה"ס הריאלי בחיפה ואח"כ השתלב בלמודי החקלאות בביה"ס  "מקווה ישראל". הוריו, שהחליטו להיות חקלאיים, התיישבו בבאר-טוביה הישנה ומשנשרפה במאורעות תרפ"ט, עברו למושבה פרדס-חנה. 
עם סיום בית-הספר החקלאי, עזר בטיפוח הפרדסים והמשק החקלאי, בד בבד עם השתתפות פעילה בתנועת הנוער העובד והלומד שבה היה מדריך. בין יתר חניכיו היה שמעון פרס ואורי שוהם ועוד רבים וטובים. עם חבריו לתנועה היה חבר בקבוץ שדות-ים שם הכיר והתידד עם חנה סנש.
לאחר שסיים את סמינר בית הכרם למורים בירושלים, הדריך  ולימד, בין היתר, בעמק יזרעאל, במושב תל-עדשים, כשבין חניכיו בנוער העובד והלומד  גם אשתו לעתיד,  יעל לבית צימבל, רפאל איתן ("רפול"), ועוד רבים וטובים. 
לאחר השואה (1946), שלחה אותו הסוכנות היהודית - בשיתוף עם הג'וינט והצבא האמריקאי - למחנות העקורים בגרמניה, שם ליד העיר אולם, עם עוד מחנכים מישראל, במשך כשנה וחצי חינך והכשיר,  ילדים ניצולים מרחבי אירופה כהכנה לעלייתם ארצה.
במלחמת השחרור שירת בחטיבת אלכסנדרוני וסיים את קורס הקצינים הראשון של צה"ל. יחד עם בוגרי הקורס הקימו את "צה"ל 1"- הוא כפר ליהמן של היום בצפון.
לאחר השלמת התואר הראשון באוניברסיטה  העברית, בספרות ובמקרא, לימד בגימנסיה רחביה. עם קריאת בן-גוריון לותיקי היישוב ליישב את הנגב, עזב עם אשתו וילדיו את ירושלים לטובת באר-שבע. שם היה מפקח על ביה"ס בדרום, ולימד כשתים-עשרה שנה, בביה"ס התיכון המקיף הראשון בארץ, בבאר-שבע ביוזמתה והנהלתה של ד"ר פועה מנצ'ל ז"ל. הוא גם ערך והוציא לאור את ספר הנגב הראשון "דע את הנגב" עם ידידו יעקב גורן ז"ל. כדוד בן-גוריון הקדים וברך עליו. 
בו- זמנית , המשיך בכתיבה והוציא לאור ספרי שירה וסיפורת לילדים, לנוער ולמבוגרים. הוא גם יזם וערך את המקומון הראשון בארץ, "מה מנגב", בברכת דוד בן-גוריון וראש העיר דאז, דוד טוביהו.  היה מעורה בחיי הרוח והתרבות בבאר-שבע.
השלים תואר שני בספרות ילדים, במישיגן, ארה"ב, שם היה שליח הסוכנות היהודית כמורה בסמינר וברשת בתי ספר עבריים. 
  לאחר שובו לבאר-שבע, בשנות השישים, גברו געגועיו ואהבתו הראשונה לעבודת האדמה ולטבע הכפרי  של ילדותו ונעוריו והביאוהו  לרכישת בית ואדמה בכפר -  בשדמה שליד גדרה.
שם לימד בביה"ס התיכון האזורי בגדרה , באוניברסיטת בן-גוריון ובמכללת אחווה.
נטיעת הפרדס והרכבתו באולרו מימי "מקוה ישראל" ופרדס-חנה, מטע הפקנים והחצר עטורת העצים, השיחים ופרחי הבר, שטיפח באהבה,   והיצירה הספרותית בה ביטא אהבתו זו מילאו את חייו עד יומו האחרון.
מיכאל הרבה לארח להדריך ולספר ב"חורשת הסיפורים" שנטע בחצר ביתו, קבוצות של ילדים מגנים ומבתי ספר בסביבה, שהגיעו לבקר ולראות בפריחות העונתיות של עצים, שיחים ופרחי הבר שהציל וביית. כמו כן הוזמן והרצה בפני מורים וגננות, ספרנים וספרניות, הורים וילדים את ה"אני מאמין" שלו בספרות יל'דים, אותו הוציא לאור בספרו "חנוך לקריאה טובה".

בכ"ח באלול תשנ"ח - ערב רה"ש תשנ"ט,  נפטר בביתו שבשדמה, כשלידו אשת נעוריו יעל,  יעל,  כשהחצבים פורחים סביבו כנרות נשמה, והוא בן 83 שנה. השאיר בן ובת, שמונה נכדים וכשלושים ספרי שירה, פרוזה ועיון לילדים, לנוער   ולמבוגרים.

את אהבתו לטבע לנוף ולצמחיית הארץ ביטא בשירים הרבים ובחידונים שהקדיש לצמחי הבר של ישראל.
שיריו מתאפיינים ציורי לשון בעלי עוצמה, והם  חוויתיים רלוונטי עבור הקורא בן זמננו.

להלן מקבץ מתוך חידות שכתב: "חִידוֹת מַטְעַמִים לִילָדִים חֲכָמִים" ו "חֲרוּזִים מְחַיְיכִים עַל חַיּוֹת וּצְמָחִים"

ונדמה שאין יותר מהשיר הבא לאפיין את שיריו.