צמח חד-שנתי זקוף, גובהו עד חצי מ'. שכיח במעזבות. מפתיע דמיונו של הצמח לסרפד, שאין ביניהם כל קרבת-דם. יתכן שדמיון זה מסייע לנזמית להרתיע אוכלי-עשב ומזיקים. אולם דמיון זה הוא חיצוני, ויזואלי בלבד, ואין לנזמית כל שערות צורבות. דוקא את קרובו, הנזמית הלופתת, אין הצמח מזכיר כלל. העלים מעניינים ויפים: מתארם אזמלי רחב כשל עלי סרפד, וכמותם הם משוננים שינון מסורי עמוק. אך הם, בעיקר העלים העליונים, דו-צבעיים: ראש העלה ירוק רגיל, בסיסו לבן צחור, לפעמים נמסך בו מעט גוון ורדרד. הגבעול מצולע, מרובע בחתך-רוחב, חלול.
פורח מינואר עד מאי. הפרח לבן, דו-שפתני, אופייני למשפחתו. צינור הכותרת בולט הרבה מתוך הגביע, מתרחב בראשו. השפה העליונה כקסדה, שעירה. השפה התחתונה מפושקת, אונתה האמצעית משונצת בבסיסה, הצדדיות קצרות ומעוגלות. בתוך צינור הכותרת יש טבעת של שערות. הפרחים ערוכים בדורים החרוזים על הגבעול, עטופים בעלים.
הצמח גדל במקומות עשירים בחנקן: מרבצי צאן ובקר, מעזבות, צידי דרכים – ממש כמו ה"מודל לחיקוי" שלו, הסרפד. נפוץ בכל אזורי צפון הארץ ומרכזה.
תפוצתו העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון. בסוג 40 מינים, בארץ 4.
כתב מייק לבנה