אגדה על הקנה: (המלך מידס)

לפי האגדה, יום אחד בעת שהיה נתון בגילופין נכנס סילונס, חברו, ואביו המאמץ של דיוניסוס, אל היין, בטעות לגן הוורדים של מידאס, ונרדם שם, המשרתים של מידאס מצאו אותו והביאו אותו למלכם. לפי גרסה אחרת מצאו אותו איכרים בשטחם רדום, והביאו אותו למלך. מידאס אירח את סילונס כעשרה ימים, מתנהג אליו בנדיבות ונימוס, עורך בשבילו משתאות, ומקשיב בתשומת לב לסיפוריו. לאחר עשרה ימים לקח את הזקן וליווה אותו אל דיוניסוס. דיוניסוס אסיר התודה החליט לגמול למידאס, והבטיח לו למלא משאלה אחת שיבקש. מידאס ביקש ממנו שכל מה שהוא יגע בו יהפוך לזהב. בהתחלה היה מידאס מרוצה מיכולת זו, הוא הפך מספר דברים לזהב, והיה מרוגש מהתעשרותו העתידית, אולם עד מהרה החל להתחרט על משאלתו זו. מידאס לא היה יכול עוד לאכול או לשתות, מכיוון שבכל פעם שנגע בשתייה או מזון, הם הפכו לזהב. כאשר ניגשה בתו לנחמו, הרג אותה מידאס כשנגע בה בטעות, והפך אותה לזוועתו לפסל זהב. מידאס פנה לדיוניסוס בבקשת עזרה נואשת, והלה הורה למידאס להתרחץ במימיו של נהר הפקטולוס, ובכך המשאלה תוסר ממנו. מידאס טבל בנהר, ונפטר מהסגולה של הפיכת כל דבר שנגע בו לזהב. האגדה מספרת שמאז ניתן למצוא זהב בנהר. באגדה אחרת שימש מידאס כשופט בתחרות נגינה בין האל אפולו, ובין הסאטיר מארסיאס (לפי גרסאות אחרות, האל פאן). מידאס פסק שנגינתו של מארסיאס הייתה טובה יותר, דבר שהרגיז את אפולו. כעונש, העניק אפולו אוזני חמור למידאס, תוך כדי שהוא מציין ש"שרק חמור לא יכול להבדיל בין נגינתו של אל לבין נגינתו של סאטיר". מידאס, שהתבייש באוזני החמור שלו, החל להסתובב עם כובע כדי להסתיר את סודו, ורק הספּר שלו ידע על קיומם של אוזני החמור. אולם הספר לא היה יכול לעמוד בנטל הכבד של הסוד, ולכן יום אחד חפר בור ולחש לתוכו "למלך מידאס יש אוזני חמור". למזלם הרע של המלך והספר, נחפר הבור ליד צמח הסוף, וכול פעם שנשבה הרוח, יצאה לחישה מהסוף: "למלך מידאס יש אוזני חמור", קריאה שנשמעה ברחבי הממלכה, מגלה את סודו של מידאס לכול תושביה, ושמה ללעג את מידאס. ואם תסתכלו על הקנה, תוכלו לראות שעד היום העלים שלו הם בצורת אזני חמור ועד היום אם מקשיבים טוב טוב, ניתן לשמוע את הקנה לוחד- למלך מידאס יש אזני חמור.

גינון חסכוני במים  

israelbiz- בניית אתרים