פיגם מצוי


תיאור הצמח: שיח ירוק-עד ממשפחת הפיגמיים, שגובהו 100-50 ס"מ. הוא גדל בחבל הים-תיכוני של ארץ-ישראל, בעיקר בצפון הארץ, בבתות, בגריגות ובחורשים פתוחים. נפוץ במיוחד בכרמל המערבי והדרומי. גבעוליו עגולים, רכים ומסתעפים. עליו מנוצים וגזורים כעין כף יד. כל חלקי הצמח העל- קרקעיים מכוסים בבלוטות המכילות שמן אתרי, ומשום כך מדיף הצמח ריח חריף עז, האופייני רק לו. הפריחה בחודשים פברואר-יוני, הפרחים ערוכים בתפרחות דמויות סוכך, וצבעם צהוב, הפרי הוא הלקט מעוגל, מרובה זרעים, מועד האיסוף: כל ימות השנה. מקורות ופולקלור: על דרך גידולו של הצמח אנחנו שומעים אצל אבותינו: "שרשי המינתא והפיגם... שעקרן לשתלן" (עוקצין א', ב'). הוא שימש גם כצמח תבלין ומרפא. למחלת האבעבועות הלבנות, אשר כונתה בפי אבותינו בשם ענבתא, מרחו דבש מעורב בפיגם (עבודה זרה כ"ח).

בגלל ריחו העז וצורת עליו, המזכירה את סמל המזל "ח'מסה", הוא משמש עד היום אצל עדות ישראל וערביי הארץ כצמח בו מרחיקין שדים ורוחות המתרגשין לבוא לעולם.

דבר הרמב"ם: "סדאב, קיימים מינים הרבה, למשל אחד מדברי, אחד הררי ואחד גני. הגני הוא שהספרדים קוראים בשם "רוטה". המדברי הוא "אל-פיג'ן" או "תאפסיא". אומרים ש"אל-חזא" ו"אל-זופרא" מוצאם מן המינים ההם". ואם יהיה שם נפח (גאזים), אז תחקן אותו בשמן שנתבשל בו רודא". "והחמים והיבשים בשלישיתיהם, עשרים סמנים והם:..רודה". "התאנים היבשים, כשיאכלו עם האגוז ורודה קודם לקיחת סם המות, יועיל, וישמרנו מהיזקו". "ואם לא ימצא (תריאק לכל סמי המות), יקח רודה מדברית. . . כי זה יעמוד במקום התריאק הגדול בנשיכת האפעה, ולכן ראוי להכינו".

רפואה עממית: ברפואה העממית הוא משמש כתרופה בדוקה ומנוסה לריפוי דלקת פרקים, כאבי גב, כאבי ראש עזים, הרעלות קיבה, שיעול המלווה בליחה אצל תינוקות וילדים, דלקות עיניים, כינים בשיער הראש ודלקות אוזניים.

אופן השימוש:שמן פיגם - ממלאים בקבוק פלסטי עד חציו בשמן-זית, דוחסים לתוכו עלים וגבעולים של פיגם בכמות אשר תעלה את מפלס השמן עד לצוואר הבקבוק. פוקקים את הבקבוק, ומניחים אותו בתוך סיר מלא מים. מביאים את המים שבסיר לידי רתיחה. בדרך זאת יוצא השמן האתרי שבעלים אל שמן-הזית ומתקבל שמן פיגם. שמן זה משמש - בדרך של מריחה ועיסוי - כתרופה יעילה מאוד לטיפול בדלקת פרקים ובכאבי גב עזים. רצוי למרוח את השמן כשהוא פושר. לכאבי ראש עזים: טובלים את אצבעות הידיים בשמן פיגם, ומעסים בעדינות את הרקות. לדלקות אוזניים: מטפטפים 3-2 טיפות מהשמן לכל אוזן, כשהוא פושר. משרת פיגם: חולטים 100 גרי עלים וגבעולים בליטר מים רותחים. מסננים את המשרה ושותים כף גדושה. טוב נגד הרעלות קיבה. לעיניים מודלקות: מנגבים את השמורות במשרה. להרחקת כינים: שוטפים את הראש במשרה לאחר חפיפת הראש.


מתוך ילקוט הצמחים של נסים קריספיל



גינון חסכוני במים  

israelbiz- בניית אתרים